בקיץ הזה-אילנית עדני

בקיץ הזה- אילנית עדני
הוצאה עצמית – אילנית עדני שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 312

את אילנית עדני הכרתי ככותבת אנונימית בקבוצה בפייסבוק וכבר אז הצהרתי בקולי קולות שברגע שהיא תחליט להוציא ספר ארכש אותו ישר.
לספר הזה חיכיתי המון! לא רק בגלל הסופרת- שכבר יצאתי מהו סגנון כתיבתה- אלא בגלל המעט טיזרים שפיזרה לנו בעמוד הפייסבוק שלה, הם היו קצרים, מסקנים ובהחלט עשו את העבודה.

תקציר הספר:
שום דבר לא מכין את קרן רוטמן, סמנכ"לית 'רוטמן קידוחים',
להתמודדות מול שביתת הכורים הפתאומית ביישוב הצפוני
"אורים", שבבעלות סבה.
כשהתחרות הגלובלית העסקית וסבה נושפים בעורפה,
עליה להוכיח לכולם כי היא מסוגלת להתמודד עם המצב.

קיימת רק בעיה אחת, אסף אוחיון. כורה הפחם והנציג הלא
רשמי של הכורים שמבטיח לעשות לה חיים לא קלים.
כאשר הדרישות שלו מתנגשות עם הנאמנות שלה לחברה,
קרן מוצאת את עצמה נפתחת בעל כורכה אל הסביבה הזרה והלא מוכרת
של מעמד הפועלים, שמעלה בה תהיות לגבי הערכים עליהם גדלה כל חייה.

אסף עוד ישנה אותה והיא אותו אבל ברגע שסודות העבר שלהם מתגלים,
הם צריכים להתמודד עם דעות קדומות והחלטות קשות, הגורמות להם להבין
שהדרך אל התהום הרבה יותר קצרה ממה שחשבו.

הכתיבה של אילנית פשוטה ועכשוויות, קלילה וזורמת.
רכשתי את הספר ביום יציאתו, התחלתי לקרוא אותו גם באותו היום וסיימתי בפחות מ24 שעות.
הסיפור זרם והדמויות, אוח הדמויות פשוט לאכול אותם!
אסף תפס אותי חזק עם האמת שלו והרס אותי עם כמה ממשפטי המחץ שלו!
קרן  עצבנה אותי כל כך ואפילו שמחתי שהכל התפורר לה בידיים אבל אז הצלחתי להתחבר אליה ואפילו לאהוב אותה (נקודה לטובת הסופרת!)
והדמויות המשניות תרמו לעלילה.
מצאתי את עצמי צוחקת, המומה, מפחדת, מתעצבנת ומחייכת והכל בו זמנית!
היו כמה משפטים שבהחלט חזרתי עליהם כמה וכמה פעמים רק בשביל לצחוק שוב פעם.

האם אני ממליצה? בהחלט!
ותנחשו מה? יש את הספר גם במודפס!

לרכישה: בקיץ הזה-אילנית עדני

מחכה לספר הבא של הסופרת!
מקווה שתהנו בדיוק כמו שאני נהנתי!

נתראה בסיקור הבא
אווה 3>

תעתוע אפל-דנה מויסון

הבטחתי סיקורים בקרוב והינה אני מבצעת!
האמת שבחודשיים האחרונים קראתי מעל 10 ספרים!
הרגשתי צורך לקרוא מבלי להעביר סיקור או ביקורת על הספר, קראתי סתם ככה בשביל הכייף שלי.
אבל יש ספרים שאין מה לעשות חייבים להעביר אותם לדורות הבאים.
טוב אולי קצת נסחפתי..אבל יש ספר שברגע שאתה מסיים לקרוא אתה צריך לקחת לעצמך כמה דקות של שקט כדיי שהספר יחלחל לך לתודעה ותבין את מה שהרגע קראת, ואחרי שהבנת אתה מרגיש צורך לשתף כל בן-אדם שני בחוויות הקריאה שלך.

תכירו את הספר "תעתוע אפל" מאת דנה מויסון.
יצא אור בשנת 2012
סך הכל 258 עמודים. לא ארוך ולא קצר בדיוק כמו שאני אוהבת.
נתקלתי בספר הזה לפני שנה בערך, באחת מהקבוצות בפייסבוק, ככה פתאום צץ לו פוסט על הספר.
ואמרתי לעצמי "איזה יופי, עוד סופרת כחול-לבן"
לא קראתי את התקציר, רק אמרו לי שהוא ספר מתח, שאני חייבת לקרוא אותו והוא ישאיר אותי בהלם.
גילוי נאות-אני שונאת שאומרים לי שאני חייבת חייבת חייבת לקרוא ספר כלשהו-קבלו קטע- אני לא חייבת!
אז ברגע שאומרים לי את זה אוטומטית הספר עובר לסוף הרשימה (טמטום מוחלט! אין לכם מושג עד כמה!)
את הסופרת דנה פגשתי לאחר מכן במפגש קבוצתי של כמה בנות מהפייסבוק והבטחתי לה שאגיע לספר שלה.\, אבל כרגע אני לא בקטע של מתח.
והינה חלפה לה כבר שנה ונפגשנו בכנס "רומנטיכאן"- כנס שכולו נועד לספרות הרומנטית בישראל.
אז אחרי אינספור המלצות רכשתי את הספר.

התחלתי לקרוא את הספר ביום שישי וסיימתי היום בבוקר (אם לא היתה לי עבודה באמצע או שעות שינה להשלים סביר להניח שהייתי מסיימת לפני).
יש קוראים שזמן הקריאה שלהם לא מוכיח האם הספר הוא טוב או לא.
אצלי זה כן!
ספר שאני לא מתחברת/אוהבת או סתם לא זורם לי- אני לא אסיים אותו גם אחרי חודש! (כמו למשל הספר "שרודר" שלקח לי כמעט חודשיים)

אז מה בעצם גרם לי להשאב לספר ולסיים אותו כל כך מהר?
קודם כל הספר כתוב בנקודת מבט שלישית- היא/הוא/הם/הן וכו'..
מישהו "מלמעלה" מספר את הסיפור. יש לי אהבה לא מוסברת לסגנון כתיבה כזה- מעטים מצליחים לגרום לקורא להתחבר לדמויות וכאן הסופרת הצליחה ובגדול!
אין דמות שלא רציתי לקרוא עליה!
עדין לא החלטתי מי הדמות הראשית (כנראה ששוטרת) אבל זה רק מעיד עד כמה שכל דמות היתה חשובה לא פחות מהשניה.
לכל דמות יש תפקיד חשוב.
כל משפט מוביל לאירוע אחר.
הקפיצות בין דמות לדמות לא סיבכו לאפילו זרמו.
אפילו פעם אחרת לא מצאתי את עצמי חוזרת לעמוד או לפסקה הקודמת כדיי להבין מי דיבר או עשה, כי לא היה צורך.
הסיפור נכתב בצורה פשוטה אבל..וזה אבל גדול (!) הוא לא פשוט בכלל!

כל מי שמכיר אותי יודע שאני קוראת כמה פרקים ראשונים של הספר, עוברת לפרק אחרון ואז אם הפרק האחרון משך אותי אני חוזרת לקרוא את המשך הספר בצורה הרגילה והמקורית.
גם כאן עשיתי את זה (בדיוק כמו בכל ספר מודפס..), הבנתי מה קרה, הבנתי איך כל התעלומה נפטרה והייתי בטוחה שאין לספר עוד מה לחדש לי. כל מה שחשבתי שהדמויות יעשו- הן באמת עשו.
המשכתי בכל זאת לקרוא את הספר ולהפתעתי הרבה כל כך טעיתי! ובגדול!
בחצי השני של הספר הכל התהפך ובכלל לא היה קשור למה שקראתי בסוף. ושוב מצאתי את עצמי מפעילה את הראש ומנסה להבין איך התפתחות העלילה שקראתי כרגע קשורה למה שקראתי בסוף הספר.
וזה- גבירותי ורבותי-בדיוק מה שאני אוהבת!
אם כבר ספר מתח אז לפחות להפעיל את הראש ולנסות להבין- האם פספתי משהו? מה עכשיו יקרה? האם המשפט המודגש הזה יתרום למשהו?
וכדיי שתבינו קצת יותר לעומק על מה אני מדברת ארחיב על הספר:
יש לנו את שרון- שוטרת במחלקת רציחות שכבר 3 שנים מנסה להבין מי רוצח בנות יפהפיות ומשחית את גופן. פלפלית ללא עצם בלשון או בגוף. משיגה את מה שרוצה ככה או ככה ומאוד קשה לסרב לה.
רוב- המנהל על שרון.
קלי- העורכת הראשית של עיתון "יופי פנימי" וגם היא בדיוק כמו שרון-משיגה כל מה שרק רוצה בדרכה שלה.
גלוריה-דומגנית על
ואנדי- צלם מתחיל שנשלח עם גלוריה לצלם קמפיין מיוחד במקום מרוחק.

הסיפור עצמו נע בין כל הדמיות כשרק בסוף הסיפור כל החלקים מתחברים ומבינים איך כל אחד קשור לשני.

כבר בפרק השני אתם תדעו מי הרוצח. הסופרת לא חששה לגלות את כל הקלפים.
הרדיפה אחר הרוצח בזמן שאתם כקוראים יודעים מי זה ושהוא נמצא במרחק של סך הכל כמה עמודים- זה עשה לי את כל הסיפור.
לעקוב אחרי 2 דמויות שרודפות אחת אחרי השניה בזמן שאתם יודעים את האמת זה כמו לראות סרט ולצעוק לטלויזיה "אל תלכי לשם מפגרת! את הולכת למות!"
גיליתי שזה כל הכייף! לדעת משהו שכביכול האחר (או במקרה הזה הדמות) לא יודע ולראות במו עיניך איך הכל מתחיל להתחבר.
הסופרת דנה עשתה זאת בצורה מדהימה!

בין הרדיפות ומקרי הרצח ישנו גם סיפור אהבה לא קטן. מצאתי את עצמי מחייכת מדי פעם ומקווה בדיוק כמו הדמיות-שמשהו יתפתח בניהם. הסיפור הקטן הזה היה חמוד ומבחינתי הוא היה "פיסת השקט" של הספר.

מודה שהייתי בטוחה שזה עוד ספר מתח שאדע מה קורה לאורך כל הספר והופתעתי לגלות שממש לא! זה רחוק ממה שחשבתי.
אמנם בהתחלה זה באמת היה ככה אבל מהחצי השני של הספר ועד סופו לא ניחשתי ולא ראיתי את השינוי בעלילה.


נהנתי מכל עמוד, פסקה, שורה ומילה מהספר.
ומחכה כבר לספר הבא של הסופרת!
ממליצה מכל הלב
ומי שקורא-אשמח לשמוע חוות דעת!

אגב...הסופרת הוציאה את הספר גם באנגלית- אז אם אתם קוראים באנגלית הלינק הבא בשבילכם:
אתר הבית של הספר-באנגלית

תקציר הספר:

במשך שלוש שנים איש לא הצליח לעצור את הרוצח הסדרתי שקורבנותיו היו נערות יפהפיות שמראן הושחת לפני מותן. שרון, בלשית מחוספסת ממחלק הרצח של ניו-יורק, שמה לה למטרה לתפוס את הרוצח החמקמק בכל מחיר. בחיפושיה היא מגיעה עד לצמרת עולם הזוהר, ובדרך מעוררת את זעמה של עורכת מגזין אופנה נחשב. היא מגלה שהסוד לפתרון התעלומה טמון אצל דוגמנית-על, שאינה מודעת לסכנה האורבת לה. האם שרון תספיק להרכיב את כל חלקי הפאזל בזמן ולהציל את הקורבן הבא?

 

"תעתוע אפל" הוא סיפור על שלוש נשים חזקות: דוגמנית בינלאומית, אשת עסקים מצליחה שמסתירה סוד אפל ובלשית עקשנית.. במהלך מרדף חוצה גבולות אחר האמת, נחשפות פניה המכוערות של הנקמה, אך גם נרקמים קשרי אהבה מפתיעים. עברן של הגיבורות נשזר בשרשרת הרציחות ומוביל לסופו המפתיע של הספר.

 

לרכישה בעברית:

אתר הבית של הספר-בעברית

 

 

 

 

נ.ב. אני ילדה פחדנית ובגלל זה אני לא רואה סרטי אימה...

אין מקום בבית שלי שאין בו מראה! רק אומרת!!

(תקראו את הספר ותבינו לבד..) 

 

עד כאן סיקורנו להיום
אוהבת המונים המונים
אווה
המקטרת הסטייל 3>


 

מגרעות

קודם כל לפני שאתחיל לדבר על הנושא של הפוסט תרשו לי להודות לכם על כל התגובות שקיבלתי בעקבות הפוסט הקודם על יום האישה.
התגובות בבלוג ובפייסבוק היו מדהימות ומחזקות. אז תודה!

ועכשיו לנושא הפוסט-מגרעות!
לכל אחד יש תכונות טובות ותכונות..איך נגדיר אותם..פחות טובות.
אמרו לי שכדיי שהאדם יידע מה לתקן אצלו הוא צריך קודם להכיר ולהודות במגרעות שלו.
כרגע אני נמצאת במצב שאן לי מושג מה לעשות עם עצמי! מודה שאני קצת אבודה..

קודם כל מזל טוב לי כי סוף סוף התפטרתי (שוב! כן כן שוב!)
לאחר 5 חודשים שבהם מצאתי את עצמי מתעצבנת ובעיקר קורעת את עצמי פיזית הגיע הזמן להפרד מחיי המלצרות (אפשר לקרוא לזה גם ככה ) לתמיד ולמצוא עבודה נורמלית!
איך זה קשור לתכונות הלא טובות שיש בי?
כבר אסביר..
אני משוחררת כבר שנתיים ובשנתיים האלה עבדתי כמעט בכל דבר אפשרי. ניסיתי המון תחומים ומקומות..באמת. אבל קרו כל מיני מקרים שבהם התברר שאני לא מתאימה לאותם המקומות אז חזרתי לעבודה הכי ארוכה שהיתה לי-ארומה נתבג.
עכשיו אחרי תקופה של כמה חודשים עזבתי גם שם.

מה התחום שלי בעצם? (חוץ מלחפור ולאכול את הראש..)
המון דברים!
חובשת, קונדיטורית, שדרנית, עוזרת הפקה, מסקרת ובלוגרית.
במה אני רוצה לעסוק בפועל? בדבר שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי- רדיו, כתיבה וכל מה שקשור לעולם הזה.
אז מה הבעיה בעצם? שאין לי מושג איך להפוך את זה לעבודה ולא רק תחביב.
אבל אני עדין לא ממהרת..אני כולה בת 21 (כן, חגגתי לפני שבוע) וכל הזמן שבעולם עוד לפניי, או לפחות ככה אומרים.

וכאן נכנסים המגרעות.
לא חסרים לי תכונות פחות טובות-עצלנות, אי עמדה בזמנים, אדישות (כן לפעמים זה מתנקם בי), התמדה(!!!) וכו' וכו' וכ'ו אבל הכי חשוב- דחיית דברים!
ועל זה נדבר כרגע (כל החפירה שלפני זה סתם פריקה..כי הייתי חייבת..יומיים לא משהו עוברים על כוחותינו).
אני דוחה סדרתית!
מסידור החדר והארון ועד לשליחת מייל עם הקורות חיים שלי לעוד מקום עבודה.
מה הבעיה לשנות את זה? האמת שאין לי מושג! אני פשוט לא מצליחה.
אז הינה- אני מודה ומתוודה בזה בקולי קולות:
אני, אווה, המקטרת בסטייל- דוחה דברים סידרתית!
אפילו לסיים לכתוב סיפור קצר אני דוחה.
דוחה כל מה שאפשר עד לרגע האחרון ואז-אוכלת אותה ומתחרטת למה לא עשיתי את זה קודם?!?!
למה? אין לי מושג.
אני מודעת לבעיה וכל פעם מחדש אומרת לעצמי 'יאלה אווה מהיום אנחנו משתנות' ואז אני מוצאת את עצמי אומרת את אותו המשפט כל יום 'מהיום משתנות'.
האם זה קרה? לא. ממש לא!

זה ממש קשה.
אי אפשר לשנות משהו אם לא מתמידים בו וזאת הבעיה השניה שלי. חוסר התמדה!
אז כרגע אני דיי אובדת עצות וענן אפור-שחור נחת עליי מאתמול בלילה.
מה אני עושה עם עצמי ועם חיי? אין לי מושג.
אבל אני יודעת שדבר אחד בטוח- אני חייבת להפוך את המגרעות שלי לתכונות חיוביות.
אני מרגישה איך זה מתחיל לפגוע בי והפחד הכי גדול שלי שזה יפגע בי בעתיד וימנע ממני לעסוק בדברים שאני באמת אוהבת רק בגלל שדחיתי את שליחת הכתבה או השידור או הסיפור ואמשיך לעמוד במקום שאני נמצאת בו כרגע.

אז זהו. פרקתי.
אחרי שהודיתי בזה הגיע הזמן באמת לשנות את זה.
אמרו לי ששינויים גדולים צריכים להתחיל בדברים קטנים.
אז נתחיל מזה שסוף סוף אעלה את הסקירות שהבטחתי כל כך הרבה פעמים ואהיה יותר פעילה כאן בבלוג.
דבר שני-מחר אחרי משמרת לילה (עוד 10 דקות..שיהיה לי בהצלחה!) לסדר את החדר לפסח (אם כבר מסדרים אז עד הסוף!)
דבר שלישי-ללכת לישון (כי אהיה אחרי לילה...בכל זאת..)
ודבר רביעי-לסיים את הסיפור שאני צריכה ולשלוח אותו לתחרות כתיבה שתיסגר בעוד 10 ימים!
אז נפגש מחר. כאן. עם כמה סקירות על כמה ספרים מדהימים שקראתי לאחרונה!

עד אז..אנסה בכל הכח לא לדחות שום דבר!
תאחלו לי בהצלחה!

אוהבת המונים
אווה
המקטרת בסטייל 3>