evakitur

יום שני, 21 בדצמבר 2015

שלום לחיים האמיתיים!

היושיםם~~
אז מזמן לא כתבתי..כן אני יודעת, חוסר זמן!
ובדיוק על זה הפוסט היום..
החלטתי לעשות מעשה "קיצוני" ולהשבית את הפייסבוק לכמה זמן..
לכמה בדיוק? לא יודעת, אבל נראה איך העניינים יזרמו.
למה פתאום? האמת שזה ממש לא פתאום.
כבר כמה זמן שאני שוקלת לצאת מכל הקבוצות שאני נמצאת בהן (ואני נמצאת בהמון!!!!!).
לאחרונה חזרתי סופסופ לעבוד , (אמנם לא עבודה כלבבי או נורמלית אבל הכסף מדבר בעד עצמו) וזה לא הכל.. אוטוטו אתחיל לעבוד בעוד עבודה..כן כן 2 עבודות ובנוסף לזה אתחיל ללמוד פעם בשבוע.
אז כסף? צריך ועוד איך.

אז אני טוחנת עבודה כמה שצריך (תאמינו לי שהרבה!) ונוטשת את רוב התחביבים שלי.
זה קשה פתאום להפסיק לעשות אותם.
אחד מהם שנכון לעכשיו הוא העיקרי זה הכתיבה.
גיליתי את הכתיבה לפני שנה בדיוק! זה היה סוף דצמבר תחילת ינואר..ניסיתי סתם ככה לכתוב סיפור והפרק הראשון עלה באחת הקבוצות שקשורות לספרים. התמיכה של הבנות שם ואהבתן גרמה לי להמשיך בעצם עד היום..
אז יש לי כרגע 3 סיפורים שמתפרסמים ברחבי הרשת (בעוד בלוג, בוואטפד ובקבוצה בפייסבוק) ועוד 4 סיפורים שהתחלתי סתם ככה כי כנראה שהיה לי ממש משעמם..

אז עכשיו אין לי זמן בכלל!
לא לכתיבה! לא לוואטספ ובטח שלא לפייסבוק!
העבודות גוזלות לי כל זמן אפשרי ואני דיי שמחה שזה חזר להיות ככה.

התחלתי לדבר על הקבוצות בפייסבוק..
אני נמצאת בהמון קבוצות ופעילה בחלקן.
מחלקן הכרתי אנשים מדהימים שעד היום אנחנו בקשר יומיומי ואפילו נפגשים מדי פעם
אבל יצא לי להכיר גם אנשים לא הכי נחמדים בלשון המעטה עד כדיי כך לא נחמדים שנוצרו ריבים, סכסוכים ועוד כל מיני דברים לא נעימים.
לא פעם ולא פעמיים (רק בשבועיים האחרונים) יצא לי לשמוע מאחורי גבי את שמי ולגלות נערה/אישה/ילדה וכ'ו.. ששואלות אותי האם אני אווה מהפייסבוק? מאיזשהי קבוצה? או שסתם מסתבר שהן עוקבות אחרי הבלוג או הפייסבוק האישי שלי.

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מחוברת לאינטרנט מהרגע שהתקינו אצלי בבית אינטרנט (זה היה בגיל מאוד מוקדם!)
מאז ומתמיד היה לי אייסיקיו, שעת השין, מקושרים, פייסבוק, בלוגים, טוויטר, וואטספ, וואטפד ומה לא?
תמיד הייתי פעילה בכל דבר ובכל מקום.
חשבתי שאולי בגלל שיש לי איזשהו חלום ככה קטן להפוך לסופרת ואפילו לא חייב סופרת אלא כמה ספרים קטנים פה ושם, סיפורים וכ'ו.. שאחרים יקראו ויהנו מהם.
אם אני מחליטה להראות לכולם את כתיבתי אז למה לעשות את זה בעילום שם?
אז עכשיו כולם יודעים שאני כותבת וכולם קוראים את מה שאני כותבת ובאיזשהו שלב זה נכנס לחיי הפרטיים.
כולם יודעים עליי הכל כי ההיא קוראת אותי אז אני מאשרת אותה בפייסבוק, וההוא רוצה עוד קטע אז אני שולחת לו ולאחרונה בשיא הכנות כל זה יצא מכלל שליטה.

אומרים שצריך לפרוש בשיא.
אז אני מרגישה שעכשיו זה השיא והגיע הזמן לפרוש אז אני פורשת.
פורשת מהפייסבוק, מהקבוצות, מהשיתופים, מהלייקים, מהתגובות ומכל דבר אחר אפשרי!
רוצה וחייבת קצת שקט בשביל עצמי..לסדר קצת את חיי שאוטוטו עומדים להשתנות. (ברצינות..יש לי חתונה על הראש)

לא אפסיק עם הבלוג ואם הוואטפד כי אלו הדברים היחידים שיהיו לי.
אני לא יודעת עד כמה באמת עוקבים אחריי כאן אבל מה זה משנה? אני כותבת כאן כי אני אוהבת את זה.
אמשיך לקרוא ספרים ולסקרם ולקטר בלי סוף כמו שרק אני יודעת.
מוזמנים להמשיך לעקוב אחריי...

ולגבי כל השאר..מי שרוצה לתקשר איתי יידע בדיוק איפה למצוא אותי.
אז אני עוזבת את חיי הפייסבוק ואומרת שלום לחיים האמיתיים שנמצאים במרחק של הרמת ראש.

תודה שקראתם את החפירה
נשתמע בקרוב
המקטרת בסטייל
אווה 3>

יום שישי, 18 בדצמבר 2015

סלט בורגול

אז היום אין קיטור או סיקור..היום יש המלצה.
למה בדיוק? סלט..כן כן סלט!
באלי להמליץ לכן על סלט טעים ובריא
סלט בורגול (או איך שאני קוראת לו הסלט של אמא 😂)
אז מה יש בפנים:
חצי כוס בורגול (שמים במים פושרים לחצי שעה)
חבילה שלמה של פטרוזיליה טריה (כן המון פטרוזיליה! אפשר להוסיף גם שמיר/כוסברה וכ'ו..)
מלפפון ירוק חתוך לקוביות קטנות קטנות
ענף של סלרי חתוך קצוץ קצוץ
חצי בצל רגיל או ירוק-לא משנה
חמוציות חתוכות (כמה שבאלכן..כל אחת כמה שהיא אוהבת)
מיץ לימון
קצת שמן
טיפונת מלח
לערבב טוב טוב והינה לכן סלט ירוק בריא וטעים
ממש יאמי!
מודה שבהתחלה לא אהבתי אותו כי אני אוהבת את החמוציות שלי כמיץ ורק כמיץ אבל הסלט הזה ממש טעים ואחלה תוספת לארוחת שבת אצלנו ^^

אגב למי שלא יודע..חמוציות מעולות לדלקות (בעיקר שתן..בנות..)
אם לא אוהבים חמוציות או בורגול אפשר להחליפם בגרעינים/אגוזים וכ'ו...
בתאבון 😉
ושבת שלום
המקטרת בסטייל
אווה♡

יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

ביטחון עצמי

היושיםםם
למרות שממש באלי לקטר ולבכות לכם על זה שחזרתי לעבודה הקודמת (קודמת קודמת קודמת קודמת) שלי אוותר ובמקום זה אדבר איתם על נושא אחר שהגעתי עליו בזמן העבודה.

ביטחון עצמי.
תמיד הייתי הילדה עם הביטחון העצמי הגדול. אחת שלא מתביישת, מדברת בלי סוף ואפילו קצת מאיימת.
לא מזמן אמא שלי אמרה לי שהשתנתי. שאני כבר לא אותה הילדה שהייתי פעם. האמת שאני שומעת את זה כבר כמה שנים. אז הלילה היה לי הרבה זמן לחשוב על זה ואז נפל לי האסימון. השתנתי! אבל לא כי רציתי אלא כי הרגשתי צורך.

מכירים את השמן שבחבורה, זה שבדרך כלל עושה הכי הרבה רעש ואי אפשר לפספס את נוכחותו?
אז נעים מאוד, קוראים לי חווה אווה יוסופוב ואני אותה השמנה רק בלי הרעש.
אתם בטח חושבים לעצמכם 'את שמנה? אולי קצת רחבה, אולי מלאה במקומות הנכונים וקצת גם הלא נכונים אבל לא שמנה'
שמנה שמנה או לפחות זה מה שהמראה אומרת לי כל פעם שאני מסתכלת עליה, אבל זה לא הנושא.
כמו שאמרתי תמיד הייתי מהמרעישות גם אם לא תמיד ניסיתי להיות כזו, תמיד הייתי בולטת לא משנה איפה הייתי, במקום חדש, בבית, בבית הספר, בחוץ עם חברים או משפחה, תמיד היה רעש סביבי.

איפהשהו בגיל 14 אחרי שזרקתי את הספורט לקיבינימיני (ג'ודו היה כל חיי וגם זה נעלם כמו כל דבר בחיינו) התחלתי להשמין. זה לא הפריע לי אבל יותר מאוחר בגיל 15-16 זה מאוד הפריע לי והבנתי שאני שמנה.
אני שמנה, יש לי כתפיים רחבות שלא כל בגד עולה עליהן, יש לי מבנה גוף מרובע שכל פעם שאני מנסה ללבוש שמלה אני מזכירה לעצמי את בובספוג מכנסמרובע, בזכות הגוף הזה התחלתי לשנוא שופינג כי שום בגד של "צעירות" בגילי לא עולה עליי או סתם לא יושב עליי טוב.חברותיי תמיד היו רזות ודקיקות ולא היתה להן בעיה לאכול הכל מול כולם וללכת עם בגד ים.
לעומת זאת אני תמיד צריכה להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר ועדיין הטיירים צצים להם.
וכך לאט לאט באופן אוטומטי מבלי ששמתי לב הקטנתי את עצמי.
שלא תבינו לא נכון-ניסיתי לעשות דיאטות. כל פעם הורדתי 5 קילו ואז עליתי 10 בכייף. כייף לא?
אז הגעתי למסקנה שאם אני לא מצליחה להקטין את גופי אקטין את האופי שלי.
פתאום אני יותר שקטה, כמעט ולא מדברת, במקומות חדשים או הומי אדם משתדלת לשבת כמה שיותר רחוק ובצד. תמיד שמה את תיקי על הברכיים כדיי להסתיר את הבטן שמטעה אנשים ובטוחים שנכנסתי להריון.
וככה מהילדה הכי רעשנית הפכתי לילדה הכי שקטה.

כשאמא שלי אמרה לי שהשתנתי לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
היא טוענת שאני פתאום מעדיפה לדבר עם אנשים באינטרנט ובטלפון במקום להיפגש איתם כמו פעם ואני תמיד סתרתי את דבריה.
אבל אז שמתי לב שלאט לאט נהיו לי גם בעיות חברתיות קטנטנות.
פתאום קשה לי להסתגל במקומות עבדוה וקשה לי להיפתח לאנשים או סתם לזרום איתם בשיחות.
זה לעולם לא קרה לי!
אבל..מה יקרה אם הם יחשבו שאני שמנה? איך הם רואים אותי? האם הם רואים בי את מה שאני רואה בעצמי?
ואם אפתח את הפה מה יקרה אז?
שוב אקבל את תשומת הלב ומהר מאוד השומן יחטוף אותו.
זה מה שתמיד עבר לי בראש!

תמיד אמרו לי שהייתי קטנה יותר תמיד הייתי במרכז העניינים, האמת..אני קצת מתגעגעת לזה!

אז הינה אני, בלי שום מסכות או פחדים.
בלי להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר, מבלי לפחד לאכול עוד קוביית שוקולד או פרוסת לחם.
אני חווה אווה יוסופוב( החמודה שנראית כמו תות בננה) 64 ק"ג של אהבה עצמית, יופי נשי ושומנים שאין לי מה להסתירם.
64 ק"ג של כתפיים רחבות, בטן בולטת והגוף שמזכיר את בובספוג מכנסמרובע.
זה לא אומר שאפסיק לאכול נכון וכ'ו כ'ו.. אבל את זה אני עושה נטו בשביל עצמי ואם ארזה וארד במשקל אז זה רק עוד פלוס.

הבנתי שהבעיה היא בעצם בי! היא התחילה בי וגם תסתיים בי!
אז אני יותר לא מתפדחת ולא מתביישת בעצמי.
סך הכל אני ילדה חמודה ;-)
ולעולם! לעולם לא אנסה שוב להקטין את עצמי!

אני לא יודעת אם יש עוד חבר'ה שמרגישים או הרגישו כמוני וגם אם כן אני מקווה שזה גרם לכם להבין ששום דבר לא שווה שנקטין את עצמנו.
תמיד תעריכו את עצמכם יותר ותאהבו את עצמכם! אין שום דבר פסול בזה!
יש משפט שאומר "אם אין אני לי מי לי"
משתדלת לדבוק במשפט הזה כי אם אני לא יעריך את עצמי אחרים לא יוכלו לעשות זאת!
 
 
 
מקדישה לכם שיר שאישית מאוד אוהבת!
https://www.youtube.com/watch?v=eAfyFTzZDMM


אוהבת המונים!
אתכם
וגם אותי!
אווה=] 3>

נ.ב. אם לא הייתי קצת דתייה בטוח הייתי מעלה תמונה עם בגד ים אבל תסתפקו בזה!