evakitur

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

"תפוחים מן המדבר"-סרט

ברצוני לשתף אתכם בסרט שראיתי לא מזמן..
אחותי הגדולה (שתהיה בריאה!) דיברה, מה זה דיברה..חפרה, הציקה, קדחה לנו בראש שהיא רוצה לראות סרט ישראלי חדש שיצא לקולנוע.

תבינו משהו קטן-המשפחה שלי ובעיקר אני ל-א אוהבת סרטים ישראלים.
וזה למה? שאלה טובה.
רוב הסרטים פשוט לא קרצו לי.
ראיתי כמה סרטים (אפשר לספור על יד אחת כמה סרטים כאלה ראיתי וכמה באמת ראיתי עד הסוף!..אל תנחשו..מעט מאוד!),
אבל אחרי שכמעט רואים רק תוכניות/סדרות/סרטים באנגלית (וגם בקוראנית) קשה פתאום לעבור לסרטים ישראלים
אבל....
אחרי החפירות של אחותי ואינספור דיבורים על ה-סרט החלטנו ללכת איתה לאותו הסרט. בכל זאת לא כל יום אחותי מתלהבת מספר ישראלי.

קצת על הסרט "תפוחים מן המדבר":
רבקה היא בת יחידה להורים מבית חרדי ירושלמי שמואסת במציאות המחניקה של חייה. היא מחליטה לברוח ממשפחתה לקיבוץ במדבר עם בחור צעיר וחילוני בשם דובי שאותו הכירה בחוג לריקודי עם באחד מהימים שהציצה מבעד לדלת כדיי לצפות ברקדנים יותר טוב.
השגרת חייה של רבקה מאוד מקובעת- עבודה בית, בית עבודה וחוזר חלילה.

במשך שעה ומשהו מצאתי את עצמי מרותקת לכסא המרווח של בית הקולנוע, צוחקת, מתרגשת, מקווה ושמחה על הסוף הטוב של הסרט.
תוך כדיי הסרט כמובן שאנחנו בצופים זרקנו כל מיני הערות למסך למרות שיודעים שאף אחד באמת לא שומע אותנו ושאני מדברים לקיר (או במקרה הזה-למסך) וכמובן בסרט קורה בדיוק ההפך ממה שאמרנו לשחקן לעשות.
נושא רציני ששזור בתוכו הומור קל- אין ספק בכלל שזה עשה את הסרט.

אז למה בעצם כדאי לכם לראות את הסרט?
הוא שונה משאר הסרטים הישראלים שאתם רגילים לצפות.
השפה שלו- התענגתי על כל מילה ומילה שהשחקנים אמרו. שפה נקיה, נאותה, נעימה לאוזן. החלק החרדי בסרט דברו בעברית שונה, ישנה, כזו שתמצאו במקורות וספרים ישנים, שפה כזו שתזכיר לכם את ש"י עגנון.(ברצינות שהם הזכירו לי אותו.)
ואילו החילונים בסרט דיברו בשפת רחוב בדיוק כמונו.
השילוב היה טוב.
השחקנים- מדהים אחד אחד! הייתה הרגשה כאילו הם באמת חיים כך ואנחנו סך הכל עוברי אורח תמימים שמסתכלים עליהם.
העלילה-הייתה מסקרנת. כאחת שמגיעה מהעולם הדתי (אפשר להגיד את זה גם ככה) מאוד נהנתי לראות את הצד החרדי ואת הצד החילוני.

בקיצור מאוד נהנתי מהסרט כמו שמזמן לא נהנתי מסרט ישראלי טוב (היו כמה סרטים בודדים..מאוד בודדים כאלה.)
אם אתם מחשפים סרט טוב בשפת המקור שלנו כי סתם אין לכם כח לשפה זרה או לכתוביות
הסרט הזה בשבילכם!

 בסרט מככבים: מורן רוזנבלט, שלומי קוריאט, ריימונד אמסלם, אלישע בנאי , עירית קפלן וצבי שיסל.

טריילר לסרט

עד כאן הסיקור על הסרט.
מקווה שתראו ותהנו.
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל
אווה 3> =]

יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

"איפה לעזאזל שמתי את זה?"

לילה טוב צ'וצ'ים..
הגעתי למסקנה שהזמן הכי טוב שלי לכתוב בבלוג זה בלילה.
למה? לא יודעת. שקט, יש יותר זמן, ואפשר לשתף אתכם בכל מה שעבר עליי במשך היום.

למי מאיתנו לא קרה יותר מפעמיים לפחות שאנחנו צריכים חפץ כלשהו דחוף ולא זוכרים איפה הנחנו אותו?
שואלים את כולם אבל פתאום אף אחד לא ראה את זה ואין לכם מושג מה לעזאזל אתם תעשו עכשיו?
מתחילים להתחרפן, לקלל את כל העולם, אישתו ואחותו וכועסים על...האוויר בעיקר?
תופסים בשיערות הראש וצורחים "איפה לעזאזל שמתי את זה?!!!!" אבל החפץ לא באמת עונה ולצערנו גם אי אפשר להתקשר אליו (אלא אם כן מבודר על ניידים שבמקרה לא על שקט וכ'ו...)
זה מה שקרה לי היום! (בפעם המיליון...)

נתחיל מזה שלפני חצי שנה עבדתי בנתבג ורק שבוע שעבר המעסיקה לשער שלי נזכרה שעדין לא החזרתי את הכרטיס שהייתי אמורה (מסתבר..) אז היא סימסה לי להחזיר את הכרטיס למשרד הראשי.
היום בבוקר נזכרתי שעדין לא עשיתי את זה (מצטערת אני ממש עצלנית!) אז שאלתי את אבוש היקר מה הוא עושה היום.
מפה לשם הוא אמר שהוא יקפיץ ויחזיר אותי כל עוד זה לא יותר מ5 דקות..ת'כלס מה כבר יכול לקחת זמן? להיכנס למשרד לזרוק את זה עליהם ולחזור? ;-) (בדרך כלל אני אדם מאוד נחמד, אבל בתקופת העבודה שלי הם לא היו נחמדים אליי, או אל כל אדם אחר שהוא לא הם. )
חצי שעה לפני שהיינו צריכים לצאת (ואחרי שמיליון פעמים צרחתי מהחדר שלי שאני מוכנה ויאלה בוא נצא) לא מצאתי את הכרטיס הקטן והארור.
הזכרון אומר לי שזה היה כל החצי שנה הזאת בארנק אבל הארנק מראה שאין אצלו שוב זכר לכרטיס הזה.
מה לעזאזל עושים עכשיו?
באטרף מטורף התחלתי להפוך את כל המקומות שאולי זה היה שם עד ש...נזכרתי ששמתי אותו בתוך המגן של הנייד שלי רק שאת המגן זרקתי לפני כמה שבועות.
כולי בבאסה ובעצבים (על עצמי) איך לעזאזל זרקתי את זה מבלי לבדוק?
למה אני כזו ילדה לא אחראית?
והינה שוב הוכחתי להורים שהם צודקים, אין בי טיפת בגרות!
מסננת את כולם, מקללת את העולם על טיפשותי, ורואה את עצמי כבר נפרדת מעוד כמה מאות שקלים (כנס לנתבג, עברתי את זה כבר פעם אחת. לא כייפ!!)
עד שפתאום קלטתי בזווית העין ככה את אותו המגן שהייתי בטוחה שזרקתי מכונס באיזשהי פינה לא ברורה בספריה שבחדר השני. (איך זה הגיע לשם? אין לי מושג!)
התמלאתי תקווה חדשה וחשבתי לעצמי אם לא זרקתי את המגן (אגב הכרטיס לא היה שם -_- ) הכרטיס כנראה עדין בבית, רק איפה?
לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי לבדוק כל מדף ומדף, כל פינה ופינה.
להרים ספרים, איפור ועוד כל מיני שטויות,
דפים, מחברות ובובות. כל דבר העיקר למצוא אותו.
תוך כדיי שאני מזיזה ומרימה הכל אני קולטת את כל האבק שהצטבר במדפים ורוצה להרוג את עצמי (לפני זה יגיע לעיניים של אמא כי אחרת היא תהרוג אותי!)

זה לא שאני לא מנקה את הבית, ועוד היום חמישי אז בכלל שטיפה וטיפוח כללי לבית (במקרה הנורמלי..יש ימים שאמוש מחליטה להתחרפן ולמלא אותנו בהוראות ניקיון שלא מהעולם הזה.)
אבל בנינו איך מנקים את האבק כשיש מדפים מפוצצים בדברים? מסביב. פשוט מאוד.
אז לא הפעם.
הפעם הרמתי והזזתי הכל, ניקיתי וסידרתי כמו שצריך (אמא אפילו לא שמה לב..מאכזב!)
ולכמה רגעים שכחתי בכלל למה התחלתי את כל הנקיון פסח הזה!
על הדרך זרקתי פוול דברים שאני בכלל לא מבינה למה הם עדין אצלי,
ניקיתי אבק במקומות שאפילו לא ידעתי שקיימים
סידרתי את המדפים והמגירות..
ו..לא, לא מצאתי!
אז חשבתי שאולי זה נפל לי באחד מהימים מתחת למיטה (יש לי מעל המיטה כמה מדפים טובים ועמוסים..)
הרמתי את כל מה שהיה בצדדי המיטה (ויש המון!!! גיטרה, בובות, עוד כל מיני שקיות שאין לי מושג מה לעשות איתם..כו'ו..) והרמתי את התיק הקונדטורי הענק שלי ולשבריר שניה חשבתי לעצמי מה הסיכוי שזה שם?
תרגעו, למה שזה יהיה שם? ומי בכלל ילך לעבודה עם תיק ענק שכזה? לא אני.
אבל מה...נזכרתי שהלכתי עם התיק הקטן של המכללה שבה למדתי קונדטוריה (אותו תיק קונדטורי רק קטן כמו תיק גב).
פותחת את הארון בהיסטריה וציפייה, מוציאה את התיק, פותחת אותו במהירות ומה אני רואה לנגד עיניי?
את הכרטיס הארור והקטן, נח לו בכייפ בתוך הפלסטיק השקוף עם השרוך כאילו לא הפכתי את החדר שעתיים כדיי למצוא אותו!
עצביםםם!!!!!!!
לא ידעתי אם לבכות או לצחוק אז נקרעתי מצחוק.
אבוש חשב שהשתגעתי, האמת שהייתי בטוחה שגם אני!

בסוף נסענו לנתבג אבל מה קרה בסוף? הרי אין מצב שהכל ילך לי חלק לפי התוכנית! (אני מאשימה את מרפי! )
הגעתי לטרמינל 3, רצתי כמו משוגעת (הבטחתי לאבוש 5 דק ואני בחוץ) ובאמת כל העינין לקח לי 5 דק
כי החמודים בכלל לא היו פתוחים!!! השעה 13:30 למה לעזאזל אתם לא פתוחים?
למה כל המשרדים ברחבי הארץ עובדים ואתם לא?
כי זה נתבג, ולו יש חוקים משלו, והם עובדים מ8:00-13:00 ומ15:00-19:00
חיים דבש מישהו?

בצער ויגון עזבתי וחזרתי למכונית.
לא סיפרתי לאבוש שהם היו סגורים כי אז סתם כל הנסיעה היתה הולכת לפח והייתי מבאסת אותו.
כנראה שאסע לשם בכוחות עצמי באחד מן הימים (אל תשאלו אותי מתי כי אין לי מושג..כבר אמרתי שאני עצלנית!)

למרות כל הבלאגן..יצאו דברים טובים:
לאבוש ולי היה זמן איכות- חיפושים, נסיעה וכו'..
ניקיתי את החדר נקיון פסח- אגב בסוף גם הזזתי את המיטה (כי אני סופר וואמן זה למה!) וניקיתי כל פינה, אבק, וכתם שהיה. (רשמית החדר מוכן לפסח, מי שנכנס עם חמץ דמו בראשו!)
ובמהלך הנסיעה הביתה התנגנו ברדיו 2 שירים שאני הכי אוהבת של ה-להקה שלי!

יום משוגע? יותר מלא בעצבים מיותרים אבל גם עליהם בסופו של דבר אני צוחקת.
מסקנה-לנסות לזכור איפה שמים את הדברים,
לא להתחרפן כשלא מוצאים משהו שאמור להיות בבית (זה בטוח בבית, אלא אם כן צמחו לו רגליים/כנפיים/סילונים)
ולפעמים צריך לנקות את החדר ניקיון יסודי.

עד כאן הקיטורים להיום(או להלילה..)
לילה טוב ושיהיה סופ"ש רגוע, חמים ושקט!
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל ;-)
אווה =] 3>

מצרפת את השירים שעשו לי היום נעימי בלב:

https://www.youtube.com/watch?v=09R8_2nJtjg

https://www.youtube.com/watch?v=fwK7ggA3-bU
(אדם לוין תעשה לי גדוד..גם שירים זה בסדר..)
 

יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

כישלון! (?)

השעה 00:30 , הבית נכנס לשינה עמוקה ואני סופסופ מתיישבת מול הטלוויזיה ומפעילה את הסדרה שאני יודעת בעל פה "אנטומיה של גריי"
יש אנשים שלא מבינים למה אני כל הזמן רואה רק את הסדרה הזאת, תבינו זאת הסדרה היחידה שאני יכולה לראות שוב ושוב ושוב מבלי להשתעמם, ולא אני לא נגעלת מדם, חלקי גוף פתוחים וכ'ו.. (אני חובשת במדא..הכל טוב!)

ונחזור לענייננו (כן אני נוטה לפעמים לגלוש לנושאים אחרים..זה מה שקורה כשיש בעיות קשב וריכוז, טוב, לא תמיד בגלל הקשב והריכוז אבל הוא שם..תמיד!) , בדיוק הגענו לחלק המעניין של הניתוח מח והנייד צלצל.
השעה 00:30 , שכחתי לשים אותו על שקט וככה הוא כמעט העיר חצי בית!
מפה לשם אני מדברת עם בן זוגי ופתאום פורצת בבכי.

איך לעזאזל בכי ואני הולך ביחד? הרי בפוסט הקודם על הספר הצהרתי שאני מלכת הקרח שלא יודעת דמעות מהן.
נו..מתיישהו הייתי צריכה להישבר אתם לא חושבים?
אז למה בעצם התחלתי לבכות?
הרי השיחה היתה רגילה ולא דיברנו על שום דבר עצוב או מפחיד
אבל דיברנו על העתיד.
לכמה רגעים התנתקתי במחשבותיי מהשיחה וחשבתי על עתידי.

אתם מכירים את ההרגשה הזאת שפתאום שום דבר לא הולך לכם?
שתכננתם כל כך הרבה אבל כלום לא יצא לפועל? ואם יצא אז נכשל?
זה מה שקורה לי כרגע!!!
לא משנה מה תכננתי, מה חשבתי, מה ניסיתי-זה הסתיים בכישלון. (או לפחות זה מה שאני מרגישה)
נכון, אני סך הכל בת 20.
ונכון, החיים עוד לפניי.
אבל- אני "חיילת" (נו טוב..בת שירות) משוחררת כבר כמעט שנה וחצי.
התקופה הכי ארוכה שבה עבדתי ברצף היתה 7 חודשים! אחר כך עוד 3 חודשים במקום אחר ומאז אני מוצאת את עצמי כל חודש מחליפה עבודה אחרת.
מאז העבודה הכי ארוכה שלי היתה שבוע וחצי ברציפות! (שיא חדש מישהו?!?)

אני חובשת, שדרנית קונדיטורית, כותבת ובלוגרית.
אלה כל הדברים שאני הכי אוהבת לעשות! (וחושבת שטובה בהם.. מקווה לפחות)
אז עבדתי בתור חובשת ונפצעתי (20 אלף נקעים בקרסול אחת מסכנה. היא כבר לא סוחבת יותר! ואני כבר לא יכולה להתעלל בה כמו פעם.)
ועבדתי בתור קונדיטורית ופתאום התנפחתי והפסקתי לנשום עד שדחפו לי בכח תרופות (חשד לאלרגיה לקינמון, האמנם?! )
וכאן זה נגמר!

הרדיו, הכתיבה והבלוג נשארו בגדר תחביבים עיקרים בלבד. (גם החובשות והקונדטוריה הצטרפו בהמשך.)
אבל..עם תחביבים אי אפשר ללכת למכולת.
החלום?להתעסק ולעבוד במשהו שאני אוהבת! (הרשימה ארוכה, אז למה אני לא מצליחה??)

אז מה לעזאזל אני עושה עם עצמי?
פתאום הרגשתי איך בזבזתי 4 חודשים על..כלום בעצם!
ניסיתי, באמת שניסיתי אבל נכשלתי.

"את עוד תשמעי הרבה פעמים לא"
כמות הפעמים ששמעתי את המשפט הזה בערך כמו כמות הפעמים ששמעתי "לא"
אז נכון, עכשיו נשברתי ופתאום פרצתי בבכי (החבר היה קצת בהלם אבל תמך והבין..), והרגשתי כמו הדבר הכי כושל שיש בעולם!
אני צעירה ויש בי רצון ויכולות אז למה אני לא מצליחה?!
יש אינסופ הגדרות להצלחה ויש המון דברים שאני רוצה לעשות ולהצליח בהם.
לפעמים זה טוב לבכות ולפרוק הכל ואחרי שנרגעתי (שזה בערך לפני כמה דקות..) המשכנו את השיחה וניסינו להבין מה הבעיה המרכזית ובמה כדאי להתמקד.
החבר הציע רעיון ואמר לי לעשות רשימה של כל הדברים שאני רוצה לעשות ולהצליח לעשותם.
כגון:
מציאת עבודה (לקצת יותר משבוע וחצי...)
רשיון נהיגה (אחרי 3 טסטים כושלים מהגהנום- תבינו לבד למה פרשתי..אבל אני עוד אחזור. בזמן שלי!)
להתחיל ללמוד
להרזות עוד קצת (בכל זאת יש חתונה עוד חצי שנה..)
להפחית עם הנס קפה (מסוגלת לשתות יותר מ10 כוסות ביום!)
להפסיק לכסוס ציפורניים (כבר 3 שבועות שבערך לא כססתי...קשה מאוד! מרגישה כמו נרקומנית שחייבת את הסם היומי שלה!)
והרשימה עוד ארוכה...
וזה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות!
הגיע הזמן שאקח את עצמי בידיים והתחיל ממשהו, גם אם הוא קטן.

לשדר אני אמשיך לשדר,
לכתוב אני אמשיך לכתוב,
כנל לגביי הבלוג הזה שתורם כל כך הרבה לנפש (ולקיטורים האינסופיים) שלי (היי אני בחורה, מותר לי ;-) )
ואמשיך לעשות את שאר הדברים שאני מאוד אוהבת אבל בו זמנית אפנה זמן רחב וגדול לרשימת המטלות שלי.

הגעתי למסקנה שזה בסדר להישבר ולהתפרק אם זה בשביל לחשב מסלול מחדש. שזה בערך מה שאני עושה כרגע.
זה בסדר כל עוד יודעים לקום בחזרה על הרגליים ולהמשיך לדבוק במטרה.

אז אחרי שנגבתי את הדמעות, ופרקתי את מה שהיה על ליבי (שזה בערך הפוסט החופר הזה שאני בספק אם מישהו יקרא אותו עד הסוף..) אני הולכת לישון כשאני יודעת שזה סך הכל עוד כשלון זמני.
יש לי רשימה כתובה (ושמורה בפתקים בנייד) ואני הולכת לדבוק בה עד שאצליח.

יהיו פעמים שאפול, אכשל, לא אצליח ואשמע "לא" אינספור פעמים
אבל אני יודעת גם שיום יבוא ואצליח בענק!

שיהיה לילה טוב, מלא מחשבות חיוביות ואופטימיות
ואל תשכחו- זה בסדר להתפרק לפעמים בתנאי שחוזריים למסלול כמו גדולים!

(תודה למי שקרא עד כאן וסורי על החפירה!)
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל
אווה3> =]

"ללכת בדרכך"- ג'וג'ו מויס

בוקר טוב! (כן, כן, התעוררתי לפני שעה ותיכף תבינו למה..)
הרבה זמן לא כתבתי סקירה אז יאלה קבלו אחת.

את הספר הזה, מבטיחה לכם, שלא תרצו לפספס!!!
"ללכת בדרכך" של ג'וג'ו מויס.-בין הספרים היחידים שקראתי בכמעט 25 שעות! (עכשיו הבנתם למה התעוררתי רק לפני שעה?)
אחרי שישבתי וחשבתי לעצמי איך לעזאזל אני הולכת לכתוב סקירה על ספר שאפשר להגיד עליו כל כך הרבה אבל בו זמנית אי אפשר להגיד עליו כלום?
האם זה אפשרי? מסתבר שכן.

תעזבו את כל מה שהכרתם עד עכשיו כי אחרי הספר הזה לא תרצו להכיר כלום! לא תרצו לקרוא כלום! ובעיקר תשבו עם עצמכם, לבד, בפינה, בחושך ותחשבו 'האם החיים האלה שווים משהו?'
ספר עוצמתי אך בו זמנית פשוט,
כואב אך בו זמנית אופטימי,
מלא בעצב אבל שזור עם רגעי שמחה.
הלב שלכם יעבור תהפוכות ומהפכות.
אתם תמצאו את עצמכם צוחקים ובו זמנית כואבים.
מבינים ובו זמנית כועסים.

הפחדתי אתכם? אין לכם ממה..
אז על מה בעצם הספר:
יש לנו את לואיזה בחורה בת 26 (הדמות הכי חזקה שקראתי!) שמגיעה ממשפחה שלמה, עליזה ושמחה אבל מתפרקת מבחינה כספית.
לואיזה היא המפרנסת העיקרית בבית כשיום בהיר אחד המקום עבודה היחיד שעבדה בו זמן רב כל כך נסגר והיא חייבת עבודה אחרת. היא מוזרה, דברנית ובעיקר ללא השקפת חיים רחבה יותר. מקובעת למקום הטבעי והנוח שלה.
ומנגד יש לנו את ויל (המדהים בעיני!)גבר בן 35 שבתאונה מצערת נאלץ לעזוב ללא רצונו (כי ת'כלס אף אחד לא שואל אותנו..)את חייו התוססים והמלאים, ולחיות כל חייו כנכה משותק ב4 גפיים.
ויל הוא עקשן, עוקצני ולא אדם הכי נעים לשוחח ולשהות איתו.

מה יקרה כשלואיזה מגיעה לעבוד אצל ויל בתור המטפלת החדשה שלו?

זה לא עוד ספר רומנטי, ובטח שלא אירוטי.
זה ספר שמדבר על החיים ומה שמעבר להם, על אופטימיות ואבל,
על מוות ותקוות.
אחרי שתקראו את הספר הזה ותחזרו לחייכם תבינו שישנן צרות גדולות יותר ממינוס בבנק או מהחברה לעובדה שעושה צרות.

ג'וג'ו מויס כתבה את הספר בצורה פשוטה ולא מתנשא
היא הצליחה להעביר את כל קשת הרגשות שקיימים!
בכללי אני מאוהבת בסופרת הזאת עוד מאז שראיתי את הספר שלה "אחד ועוד אחד" - לסקירה
ואת "הנערה שהשארת מאחור" (סקירה בקרוב)
היא הוכיחה שלא משנה מאיזה נקודת מבט היא תכתוב, או על מי ועל מה - היא פשוט תעשה את זה בצורה הטובה ביותר!

נהניתי מהשיחות בין לואיזה לוויל, מהחוויות שחוו ביחד ובלחוד.
הכתיבה סוחפת ולא תתן לכם להניח את הספר מהיד!

המון בנות נדנדו לי שאקרא את הספר, הוא נחשב לאחד הספרים הקשים והמטלטלים שיש.
הספר יטלטל לכם את הנשמה ויחסום לכם את הנתיב האוויר לכמה דקות.
תרצו לבכות, לצרוח, לכעוס אבל בסוף תסלחו.
אישית לא בכיתי (מה לעשות שמלכת הקרח נשארת מלכת הקרח עד הסוף?) אבל לי יש את הסיבה שלי, לא אכתוב אותה כאן כדאי לא להרוס למי שעדין לא קראה אבל אם זה עדין מעניין אתכם למה אז מוזמנים לשאול אותי פרטי..

אם עדין לא הבנתן אז הספר הזה הוא ספר חובה!!!!
והוא נכנס לרשימת הספרים "שעושו לי חור בלב".
עוד תמצאו ברשימה :
"אשמת הכוכבים" (סקירה בקרוב)
"הטוב שבי" (סקירה בקרוב)
"אישתו של הנוסע בזמן" - לסקירה
ו- "היינו שקרנים" - לסקירה
עד כאן הסקירה להיום (מצטערת על החפירה..), מחכה בקוצר רוח לסרט שאמור לצאת בקרוב!
לא ידעתם שיש עליו סרט? נו בשביל זה אנחנו כאן ;-)  הלוחשות לספרים-הסרט "ללכת בדרכך"

אוהבת המונים המונים
ואל תשכחו, "פשוט תחיו היטב, פשוט תחיו" (ויל טריינר)

המקטרת בסטייל
אווה3> =]