evakitur

יום שני, 21 בדצמבר 2015

שלום לחיים האמיתיים!

היושיםם~~
אז מזמן לא כתבתי..כן אני יודעת, חוסר זמן!
ובדיוק על זה הפוסט היום..
החלטתי לעשות מעשה "קיצוני" ולהשבית את הפייסבוק לכמה זמן..
לכמה בדיוק? לא יודעת, אבל נראה איך העניינים יזרמו.
למה פתאום? האמת שזה ממש לא פתאום.
כבר כמה זמן שאני שוקלת לצאת מכל הקבוצות שאני נמצאת בהן (ואני נמצאת בהמון!!!!!).
לאחרונה חזרתי סופסופ לעבוד , (אמנם לא עבודה כלבבי או נורמלית אבל הכסף מדבר בעד עצמו) וזה לא הכל.. אוטוטו אתחיל לעבוד בעוד עבודה..כן כן 2 עבודות ובנוסף לזה אתחיל ללמוד פעם בשבוע.
אז כסף? צריך ועוד איך.

אז אני טוחנת עבודה כמה שצריך (תאמינו לי שהרבה!) ונוטשת את רוב התחביבים שלי.
זה קשה פתאום להפסיק לעשות אותם.
אחד מהם שנכון לעכשיו הוא העיקרי זה הכתיבה.
גיליתי את הכתיבה לפני שנה בדיוק! זה היה סוף דצמבר תחילת ינואר..ניסיתי סתם ככה לכתוב סיפור והפרק הראשון עלה באחת הקבוצות שקשורות לספרים. התמיכה של הבנות שם ואהבתן גרמה לי להמשיך בעצם עד היום..
אז יש לי כרגע 3 סיפורים שמתפרסמים ברחבי הרשת (בעוד בלוג, בוואטפד ובקבוצה בפייסבוק) ועוד 4 סיפורים שהתחלתי סתם ככה כי כנראה שהיה לי ממש משעמם..

אז עכשיו אין לי זמן בכלל!
לא לכתיבה! לא לוואטספ ובטח שלא לפייסבוק!
העבודות גוזלות לי כל זמן אפשרי ואני דיי שמחה שזה חזר להיות ככה.

התחלתי לדבר על הקבוצות בפייסבוק..
אני נמצאת בהמון קבוצות ופעילה בחלקן.
מחלקן הכרתי אנשים מדהימים שעד היום אנחנו בקשר יומיומי ואפילו נפגשים מדי פעם
אבל יצא לי להכיר גם אנשים לא הכי נחמדים בלשון המעטה עד כדיי כך לא נחמדים שנוצרו ריבים, סכסוכים ועוד כל מיני דברים לא נעימים.
לא פעם ולא פעמיים (רק בשבועיים האחרונים) יצא לי לשמוע מאחורי גבי את שמי ולגלות נערה/אישה/ילדה וכ'ו.. ששואלות אותי האם אני אווה מהפייסבוק? מאיזשהי קבוצה? או שסתם מסתבר שהן עוקבות אחרי הבלוג או הפייסבוק האישי שלי.

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מחוברת לאינטרנט מהרגע שהתקינו אצלי בבית אינטרנט (זה היה בגיל מאוד מוקדם!)
מאז ומתמיד היה לי אייסיקיו, שעת השין, מקושרים, פייסבוק, בלוגים, טוויטר, וואטספ, וואטפד ומה לא?
תמיד הייתי פעילה בכל דבר ובכל מקום.
חשבתי שאולי בגלל שיש לי איזשהו חלום ככה קטן להפוך לסופרת ואפילו לא חייב סופרת אלא כמה ספרים קטנים פה ושם, סיפורים וכ'ו.. שאחרים יקראו ויהנו מהם.
אם אני מחליטה להראות לכולם את כתיבתי אז למה לעשות את זה בעילום שם?
אז עכשיו כולם יודעים שאני כותבת וכולם קוראים את מה שאני כותבת ובאיזשהו שלב זה נכנס לחיי הפרטיים.
כולם יודעים עליי הכל כי ההיא קוראת אותי אז אני מאשרת אותה בפייסבוק, וההוא רוצה עוד קטע אז אני שולחת לו ולאחרונה בשיא הכנות כל זה יצא מכלל שליטה.

אומרים שצריך לפרוש בשיא.
אז אני מרגישה שעכשיו זה השיא והגיע הזמן לפרוש אז אני פורשת.
פורשת מהפייסבוק, מהקבוצות, מהשיתופים, מהלייקים, מהתגובות ומכל דבר אחר אפשרי!
רוצה וחייבת קצת שקט בשביל עצמי..לסדר קצת את חיי שאוטוטו עומדים להשתנות. (ברצינות..יש לי חתונה על הראש)

לא אפסיק עם הבלוג ואם הוואטפד כי אלו הדברים היחידים שיהיו לי.
אני לא יודעת עד כמה באמת עוקבים אחריי כאן אבל מה זה משנה? אני כותבת כאן כי אני אוהבת את זה.
אמשיך לקרוא ספרים ולסקרם ולקטר בלי סוף כמו שרק אני יודעת.
מוזמנים להמשיך לעקוב אחריי...

ולגבי כל השאר..מי שרוצה לתקשר איתי יידע בדיוק איפה למצוא אותי.
אז אני עוזבת את חיי הפייסבוק ואומרת שלום לחיים האמיתיים שנמצאים במרחק של הרמת ראש.

תודה שקראתם את החפירה
נשתמע בקרוב
המקטרת בסטייל
אווה 3>

יום שישי, 18 בדצמבר 2015

סלט בורגול

אז היום אין קיטור או סיקור..היום יש המלצה.
למה בדיוק? סלט..כן כן סלט!
באלי להמליץ לכן על סלט טעים ובריא
סלט בורגול (או איך שאני קוראת לו הסלט של אמא 😂)
אז מה יש בפנים:
חצי כוס בורגול (שמים במים פושרים לחצי שעה)
חבילה שלמה של פטרוזיליה טריה (כן המון פטרוזיליה! אפשר להוסיף גם שמיר/כוסברה וכ'ו..)
מלפפון ירוק חתוך לקוביות קטנות קטנות
ענף של סלרי חתוך קצוץ קצוץ
חצי בצל רגיל או ירוק-לא משנה
חמוציות חתוכות (כמה שבאלכן..כל אחת כמה שהיא אוהבת)
מיץ לימון
קצת שמן
טיפונת מלח
לערבב טוב טוב והינה לכן סלט ירוק בריא וטעים
ממש יאמי!
מודה שבהתחלה לא אהבתי אותו כי אני אוהבת את החמוציות שלי כמיץ ורק כמיץ אבל הסלט הזה ממש טעים ואחלה תוספת לארוחת שבת אצלנו ^^

אגב למי שלא יודע..חמוציות מעולות לדלקות (בעיקר שתן..בנות..)
אם לא אוהבים חמוציות או בורגול אפשר להחליפם בגרעינים/אגוזים וכ'ו...
בתאבון 😉
ושבת שלום
המקטרת בסטייל
אווה♡

יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

ביטחון עצמי

היושיםםם
למרות שממש באלי לקטר ולבכות לכם על זה שחזרתי לעבודה הקודמת (קודמת קודמת קודמת קודמת) שלי אוותר ובמקום זה אדבר איתם על נושא אחר שהגעתי עליו בזמן העבודה.

ביטחון עצמי.
תמיד הייתי הילדה עם הביטחון העצמי הגדול. אחת שלא מתביישת, מדברת בלי סוף ואפילו קצת מאיימת.
לא מזמן אמא שלי אמרה לי שהשתנתי. שאני כבר לא אותה הילדה שהייתי פעם. האמת שאני שומעת את זה כבר כמה שנים. אז הלילה היה לי הרבה זמן לחשוב על זה ואז נפל לי האסימון. השתנתי! אבל לא כי רציתי אלא כי הרגשתי צורך.

מכירים את השמן שבחבורה, זה שבדרך כלל עושה הכי הרבה רעש ואי אפשר לפספס את נוכחותו?
אז נעים מאוד, קוראים לי חווה אווה יוסופוב ואני אותה השמנה רק בלי הרעש.
אתם בטח חושבים לעצמכם 'את שמנה? אולי קצת רחבה, אולי מלאה במקומות הנכונים וקצת גם הלא נכונים אבל לא שמנה'
שמנה שמנה או לפחות זה מה שהמראה אומרת לי כל פעם שאני מסתכלת עליה, אבל זה לא הנושא.
כמו שאמרתי תמיד הייתי מהמרעישות גם אם לא תמיד ניסיתי להיות כזו, תמיד הייתי בולטת לא משנה איפה הייתי, במקום חדש, בבית, בבית הספר, בחוץ עם חברים או משפחה, תמיד היה רעש סביבי.

איפהשהו בגיל 14 אחרי שזרקתי את הספורט לקיבינימיני (ג'ודו היה כל חיי וגם זה נעלם כמו כל דבר בחיינו) התחלתי להשמין. זה לא הפריע לי אבל יותר מאוחר בגיל 15-16 זה מאוד הפריע לי והבנתי שאני שמנה.
אני שמנה, יש לי כתפיים רחבות שלא כל בגד עולה עליהן, יש לי מבנה גוף מרובע שכל פעם שאני מנסה ללבוש שמלה אני מזכירה לעצמי את בובספוג מכנסמרובע, בזכות הגוף הזה התחלתי לשנוא שופינג כי שום בגד של "צעירות" בגילי לא עולה עליי או סתם לא יושב עליי טוב.חברותיי תמיד היו רזות ודקיקות ולא היתה להן בעיה לאכול הכל מול כולם וללכת עם בגד ים.
לעומת זאת אני תמיד צריכה להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר ועדיין הטיירים צצים להם.
וכך לאט לאט באופן אוטומטי מבלי ששמתי לב הקטנתי את עצמי.
שלא תבינו לא נכון-ניסיתי לעשות דיאטות. כל פעם הורדתי 5 קילו ואז עליתי 10 בכייף. כייף לא?
אז הגעתי למסקנה שאם אני לא מצליחה להקטין את גופי אקטין את האופי שלי.
פתאום אני יותר שקטה, כמעט ולא מדברת, במקומות חדשים או הומי אדם משתדלת לשבת כמה שיותר רחוק ובצד. תמיד שמה את תיקי על הברכיים כדיי להסתיר את הבטן שמטעה אנשים ובטוחים שנכנסתי להריון.
וככה מהילדה הכי רעשנית הפכתי לילדה הכי שקטה.

כשאמא שלי אמרה לי שהשתנתי לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
היא טוענת שאני פתאום מעדיפה לדבר עם אנשים באינטרנט ובטלפון במקום להיפגש איתם כמו פעם ואני תמיד סתרתי את דבריה.
אבל אז שמתי לב שלאט לאט נהיו לי גם בעיות חברתיות קטנטנות.
פתאום קשה לי להסתגל במקומות עבדוה וקשה לי להיפתח לאנשים או סתם לזרום איתם בשיחות.
זה לעולם לא קרה לי!
אבל..מה יקרה אם הם יחשבו שאני שמנה? איך הם רואים אותי? האם הם רואים בי את מה שאני רואה בעצמי?
ואם אפתח את הפה מה יקרה אז?
שוב אקבל את תשומת הלב ומהר מאוד השומן יחטוף אותו.
זה מה שתמיד עבר לי בראש!

תמיד אמרו לי שהייתי קטנה יותר תמיד הייתי במרכז העניינים, האמת..אני קצת מתגעגעת לזה!

אז הינה אני, בלי שום מסכות או פחדים.
בלי להכניס את הבטן עד שנגמר האוויר, מבלי לפחד לאכול עוד קוביית שוקולד או פרוסת לחם.
אני חווה אווה יוסופוב( החמודה שנראית כמו תות בננה) 64 ק"ג של אהבה עצמית, יופי נשי ושומנים שאין לי מה להסתירם.
64 ק"ג של כתפיים רחבות, בטן בולטת והגוף שמזכיר את בובספוג מכנסמרובע.
זה לא אומר שאפסיק לאכול נכון וכ'ו כ'ו.. אבל את זה אני עושה נטו בשביל עצמי ואם ארזה וארד במשקל אז זה רק עוד פלוס.

הבנתי שהבעיה היא בעצם בי! היא התחילה בי וגם תסתיים בי!
אז אני יותר לא מתפדחת ולא מתביישת בעצמי.
סך הכל אני ילדה חמודה ;-)
ולעולם! לעולם לא אנסה שוב להקטין את עצמי!

אני לא יודעת אם יש עוד חבר'ה שמרגישים או הרגישו כמוני וגם אם כן אני מקווה שזה גרם לכם להבין ששום דבר לא שווה שנקטין את עצמנו.
תמיד תעריכו את עצמכם יותר ותאהבו את עצמכם! אין שום דבר פסול בזה!
יש משפט שאומר "אם אין אני לי מי לי"
משתדלת לדבוק במשפט הזה כי אם אני לא יעריך את עצמי אחרים לא יוכלו לעשות זאת!
 
 
 
מקדישה לכם שיר שאישית מאוד אוהבת!
https://www.youtube.com/watch?v=eAfyFTzZDMM


אוהבת המונים!
אתכם
וגם אותי!
אווה=] 3>

נ.ב. אם לא הייתי קצת דתייה בטוח הייתי מעלה תמונה עם בגד ים אבל תסתפקו בזה!

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

"תפוחים מן המדבר"-סרט

ברצוני לשתף אתכם בסרט שראיתי לא מזמן..
אחותי הגדולה (שתהיה בריאה!) דיברה, מה זה דיברה..חפרה, הציקה, קדחה לנו בראש שהיא רוצה לראות סרט ישראלי חדש שיצא לקולנוע.

תבינו משהו קטן-המשפחה שלי ובעיקר אני ל-א אוהבת סרטים ישראלים.
וזה למה? שאלה טובה.
רוב הסרטים פשוט לא קרצו לי.
ראיתי כמה סרטים (אפשר לספור על יד אחת כמה סרטים כאלה ראיתי וכמה באמת ראיתי עד הסוף!..אל תנחשו..מעט מאוד!),
אבל אחרי שכמעט רואים רק תוכניות/סדרות/סרטים באנגלית (וגם בקוראנית) קשה פתאום לעבור לסרטים ישראלים
אבל....
אחרי החפירות של אחותי ואינספור דיבורים על ה-סרט החלטנו ללכת איתה לאותו הסרט. בכל זאת לא כל יום אחותי מתלהבת מספר ישראלי.

קצת על הסרט "תפוחים מן המדבר":
רבקה היא בת יחידה להורים מבית חרדי ירושלמי שמואסת במציאות המחניקה של חייה. היא מחליטה לברוח ממשפחתה לקיבוץ במדבר עם בחור צעיר וחילוני בשם דובי שאותו הכירה בחוג לריקודי עם באחד מהימים שהציצה מבעד לדלת כדיי לצפות ברקדנים יותר טוב.
השגרת חייה של רבקה מאוד מקובעת- עבודה בית, בית עבודה וחוזר חלילה.

במשך שעה ומשהו מצאתי את עצמי מרותקת לכסא המרווח של בית הקולנוע, צוחקת, מתרגשת, מקווה ושמחה על הסוף הטוב של הסרט.
תוך כדיי הסרט כמובן שאנחנו בצופים זרקנו כל מיני הערות למסך למרות שיודעים שאף אחד באמת לא שומע אותנו ושאני מדברים לקיר (או במקרה הזה-למסך) וכמובן בסרט קורה בדיוק ההפך ממה שאמרנו לשחקן לעשות.
נושא רציני ששזור בתוכו הומור קל- אין ספק בכלל שזה עשה את הסרט.

אז למה בעצם כדאי לכם לראות את הסרט?
הוא שונה משאר הסרטים הישראלים שאתם רגילים לצפות.
השפה שלו- התענגתי על כל מילה ומילה שהשחקנים אמרו. שפה נקיה, נאותה, נעימה לאוזן. החלק החרדי בסרט דברו בעברית שונה, ישנה, כזו שתמצאו במקורות וספרים ישנים, שפה כזו שתזכיר לכם את ש"י עגנון.(ברצינות שהם הזכירו לי אותו.)
ואילו החילונים בסרט דיברו בשפת רחוב בדיוק כמונו.
השילוב היה טוב.
השחקנים- מדהים אחד אחד! הייתה הרגשה כאילו הם באמת חיים כך ואנחנו סך הכל עוברי אורח תמימים שמסתכלים עליהם.
העלילה-הייתה מסקרנת. כאחת שמגיעה מהעולם הדתי (אפשר להגיד את זה גם ככה) מאוד נהנתי לראות את הצד החרדי ואת הצד החילוני.

בקיצור מאוד נהנתי מהסרט כמו שמזמן לא נהנתי מסרט ישראלי טוב (היו כמה סרטים בודדים..מאוד בודדים כאלה.)
אם אתם מחשפים סרט טוב בשפת המקור שלנו כי סתם אין לכם כח לשפה זרה או לכתוביות
הסרט הזה בשבילכם!

 בסרט מככבים: מורן רוזנבלט, שלומי קוריאט, ריימונד אמסלם, אלישע בנאי , עירית קפלן וצבי שיסל.

טריילר לסרט

עד כאן הסיקור על הסרט.
מקווה שתראו ותהנו.
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל
אווה 3> =]

יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

"איפה לעזאזל שמתי את זה?"

לילה טוב צ'וצ'ים..
הגעתי למסקנה שהזמן הכי טוב שלי לכתוב בבלוג זה בלילה.
למה? לא יודעת. שקט, יש יותר זמן, ואפשר לשתף אתכם בכל מה שעבר עליי במשך היום.

למי מאיתנו לא קרה יותר מפעמיים לפחות שאנחנו צריכים חפץ כלשהו דחוף ולא זוכרים איפה הנחנו אותו?
שואלים את כולם אבל פתאום אף אחד לא ראה את זה ואין לכם מושג מה לעזאזל אתם תעשו עכשיו?
מתחילים להתחרפן, לקלל את כל העולם, אישתו ואחותו וכועסים על...האוויר בעיקר?
תופסים בשיערות הראש וצורחים "איפה לעזאזל שמתי את זה?!!!!" אבל החפץ לא באמת עונה ולצערנו גם אי אפשר להתקשר אליו (אלא אם כן מבודר על ניידים שבמקרה לא על שקט וכ'ו...)
זה מה שקרה לי היום! (בפעם המיליון...)

נתחיל מזה שלפני חצי שנה עבדתי בנתבג ורק שבוע שעבר המעסיקה לשער שלי נזכרה שעדין לא החזרתי את הכרטיס שהייתי אמורה (מסתבר..) אז היא סימסה לי להחזיר את הכרטיס למשרד הראשי.
היום בבוקר נזכרתי שעדין לא עשיתי את זה (מצטערת אני ממש עצלנית!) אז שאלתי את אבוש היקר מה הוא עושה היום.
מפה לשם הוא אמר שהוא יקפיץ ויחזיר אותי כל עוד זה לא יותר מ5 דקות..ת'כלס מה כבר יכול לקחת זמן? להיכנס למשרד לזרוק את זה עליהם ולחזור? ;-) (בדרך כלל אני אדם מאוד נחמד, אבל בתקופת העבודה שלי הם לא היו נחמדים אליי, או אל כל אדם אחר שהוא לא הם. )
חצי שעה לפני שהיינו צריכים לצאת (ואחרי שמיליון פעמים צרחתי מהחדר שלי שאני מוכנה ויאלה בוא נצא) לא מצאתי את הכרטיס הקטן והארור.
הזכרון אומר לי שזה היה כל החצי שנה הזאת בארנק אבל הארנק מראה שאין אצלו שוב זכר לכרטיס הזה.
מה לעזאזל עושים עכשיו?
באטרף מטורף התחלתי להפוך את כל המקומות שאולי זה היה שם עד ש...נזכרתי ששמתי אותו בתוך המגן של הנייד שלי רק שאת המגן זרקתי לפני כמה שבועות.
כולי בבאסה ובעצבים (על עצמי) איך לעזאזל זרקתי את זה מבלי לבדוק?
למה אני כזו ילדה לא אחראית?
והינה שוב הוכחתי להורים שהם צודקים, אין בי טיפת בגרות!
מסננת את כולם, מקללת את העולם על טיפשותי, ורואה את עצמי כבר נפרדת מעוד כמה מאות שקלים (כנס לנתבג, עברתי את זה כבר פעם אחת. לא כייפ!!)
עד שפתאום קלטתי בזווית העין ככה את אותו המגן שהייתי בטוחה שזרקתי מכונס באיזשהי פינה לא ברורה בספריה שבחדר השני. (איך זה הגיע לשם? אין לי מושג!)
התמלאתי תקווה חדשה וחשבתי לעצמי אם לא זרקתי את המגן (אגב הכרטיס לא היה שם -_- ) הכרטיס כנראה עדין בבית, רק איפה?
לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי לבדוק כל מדף ומדף, כל פינה ופינה.
להרים ספרים, איפור ועוד כל מיני שטויות,
דפים, מחברות ובובות. כל דבר העיקר למצוא אותו.
תוך כדיי שאני מזיזה ומרימה הכל אני קולטת את כל האבק שהצטבר במדפים ורוצה להרוג את עצמי (לפני זה יגיע לעיניים של אמא כי אחרת היא תהרוג אותי!)

זה לא שאני לא מנקה את הבית, ועוד היום חמישי אז בכלל שטיפה וטיפוח כללי לבית (במקרה הנורמלי..יש ימים שאמוש מחליטה להתחרפן ולמלא אותנו בהוראות ניקיון שלא מהעולם הזה.)
אבל בנינו איך מנקים את האבק כשיש מדפים מפוצצים בדברים? מסביב. פשוט מאוד.
אז לא הפעם.
הפעם הרמתי והזזתי הכל, ניקיתי וסידרתי כמו שצריך (אמא אפילו לא שמה לב..מאכזב!)
ולכמה רגעים שכחתי בכלל למה התחלתי את כל הנקיון פסח הזה!
על הדרך זרקתי פוול דברים שאני בכלל לא מבינה למה הם עדין אצלי,
ניקיתי אבק במקומות שאפילו לא ידעתי שקיימים
סידרתי את המדפים והמגירות..
ו..לא, לא מצאתי!
אז חשבתי שאולי זה נפל לי באחד מהימים מתחת למיטה (יש לי מעל המיטה כמה מדפים טובים ועמוסים..)
הרמתי את כל מה שהיה בצדדי המיטה (ויש המון!!! גיטרה, בובות, עוד כל מיני שקיות שאין לי מושג מה לעשות איתם..כו'ו..) והרמתי את התיק הקונדטורי הענק שלי ולשבריר שניה חשבתי לעצמי מה הסיכוי שזה שם?
תרגעו, למה שזה יהיה שם? ומי בכלל ילך לעבודה עם תיק ענק שכזה? לא אני.
אבל מה...נזכרתי שהלכתי עם התיק הקטן של המכללה שבה למדתי קונדטוריה (אותו תיק קונדטורי רק קטן כמו תיק גב).
פותחת את הארון בהיסטריה וציפייה, מוציאה את התיק, פותחת אותו במהירות ומה אני רואה לנגד עיניי?
את הכרטיס הארור והקטן, נח לו בכייפ בתוך הפלסטיק השקוף עם השרוך כאילו לא הפכתי את החדר שעתיים כדיי למצוא אותו!
עצביםםם!!!!!!!
לא ידעתי אם לבכות או לצחוק אז נקרעתי מצחוק.
אבוש חשב שהשתגעתי, האמת שהייתי בטוחה שגם אני!

בסוף נסענו לנתבג אבל מה קרה בסוף? הרי אין מצב שהכל ילך לי חלק לפי התוכנית! (אני מאשימה את מרפי! )
הגעתי לטרמינל 3, רצתי כמו משוגעת (הבטחתי לאבוש 5 דק ואני בחוץ) ובאמת כל העינין לקח לי 5 דק
כי החמודים בכלל לא היו פתוחים!!! השעה 13:30 למה לעזאזל אתם לא פתוחים?
למה כל המשרדים ברחבי הארץ עובדים ואתם לא?
כי זה נתבג, ולו יש חוקים משלו, והם עובדים מ8:00-13:00 ומ15:00-19:00
חיים דבש מישהו?

בצער ויגון עזבתי וחזרתי למכונית.
לא סיפרתי לאבוש שהם היו סגורים כי אז סתם כל הנסיעה היתה הולכת לפח והייתי מבאסת אותו.
כנראה שאסע לשם בכוחות עצמי באחד מן הימים (אל תשאלו אותי מתי כי אין לי מושג..כבר אמרתי שאני עצלנית!)

למרות כל הבלאגן..יצאו דברים טובים:
לאבוש ולי היה זמן איכות- חיפושים, נסיעה וכו'..
ניקיתי את החדר נקיון פסח- אגב בסוף גם הזזתי את המיטה (כי אני סופר וואמן זה למה!) וניקיתי כל פינה, אבק, וכתם שהיה. (רשמית החדר מוכן לפסח, מי שנכנס עם חמץ דמו בראשו!)
ובמהלך הנסיעה הביתה התנגנו ברדיו 2 שירים שאני הכי אוהבת של ה-להקה שלי!

יום משוגע? יותר מלא בעצבים מיותרים אבל גם עליהם בסופו של דבר אני צוחקת.
מסקנה-לנסות לזכור איפה שמים את הדברים,
לא להתחרפן כשלא מוצאים משהו שאמור להיות בבית (זה בטוח בבית, אלא אם כן צמחו לו רגליים/כנפיים/סילונים)
ולפעמים צריך לנקות את החדר ניקיון יסודי.

עד כאן הקיטורים להיום(או להלילה..)
לילה טוב ושיהיה סופ"ש רגוע, חמים ושקט!
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל ;-)
אווה =] 3>

מצרפת את השירים שעשו לי היום נעימי בלב:

https://www.youtube.com/watch?v=09R8_2nJtjg

https://www.youtube.com/watch?v=fwK7ggA3-bU
(אדם לוין תעשה לי גדוד..גם שירים זה בסדר..)
 

יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

כישלון! (?)

השעה 00:30 , הבית נכנס לשינה עמוקה ואני סופסופ מתיישבת מול הטלוויזיה ומפעילה את הסדרה שאני יודעת בעל פה "אנטומיה של גריי"
יש אנשים שלא מבינים למה אני כל הזמן רואה רק את הסדרה הזאת, תבינו זאת הסדרה היחידה שאני יכולה לראות שוב ושוב ושוב מבלי להשתעמם, ולא אני לא נגעלת מדם, חלקי גוף פתוחים וכ'ו.. (אני חובשת במדא..הכל טוב!)

ונחזור לענייננו (כן אני נוטה לפעמים לגלוש לנושאים אחרים..זה מה שקורה כשיש בעיות קשב וריכוז, טוב, לא תמיד בגלל הקשב והריכוז אבל הוא שם..תמיד!) , בדיוק הגענו לחלק המעניין של הניתוח מח והנייד צלצל.
השעה 00:30 , שכחתי לשים אותו על שקט וככה הוא כמעט העיר חצי בית!
מפה לשם אני מדברת עם בן זוגי ופתאום פורצת בבכי.

איך לעזאזל בכי ואני הולך ביחד? הרי בפוסט הקודם על הספר הצהרתי שאני מלכת הקרח שלא יודעת דמעות מהן.
נו..מתיישהו הייתי צריכה להישבר אתם לא חושבים?
אז למה בעצם התחלתי לבכות?
הרי השיחה היתה רגילה ולא דיברנו על שום דבר עצוב או מפחיד
אבל דיברנו על העתיד.
לכמה רגעים התנתקתי במחשבותיי מהשיחה וחשבתי על עתידי.

אתם מכירים את ההרגשה הזאת שפתאום שום דבר לא הולך לכם?
שתכננתם כל כך הרבה אבל כלום לא יצא לפועל? ואם יצא אז נכשל?
זה מה שקורה לי כרגע!!!
לא משנה מה תכננתי, מה חשבתי, מה ניסיתי-זה הסתיים בכישלון. (או לפחות זה מה שאני מרגישה)
נכון, אני סך הכל בת 20.
ונכון, החיים עוד לפניי.
אבל- אני "חיילת" (נו טוב..בת שירות) משוחררת כבר כמעט שנה וחצי.
התקופה הכי ארוכה שבה עבדתי ברצף היתה 7 חודשים! אחר כך עוד 3 חודשים במקום אחר ומאז אני מוצאת את עצמי כל חודש מחליפה עבודה אחרת.
מאז העבודה הכי ארוכה שלי היתה שבוע וחצי ברציפות! (שיא חדש מישהו?!?)

אני חובשת, שדרנית קונדיטורית, כותבת ובלוגרית.
אלה כל הדברים שאני הכי אוהבת לעשות! (וחושבת שטובה בהם.. מקווה לפחות)
אז עבדתי בתור חובשת ונפצעתי (20 אלף נקעים בקרסול אחת מסכנה. היא כבר לא סוחבת יותר! ואני כבר לא יכולה להתעלל בה כמו פעם.)
ועבדתי בתור קונדיטורית ופתאום התנפחתי והפסקתי לנשום עד שדחפו לי בכח תרופות (חשד לאלרגיה לקינמון, האמנם?! )
וכאן זה נגמר!

הרדיו, הכתיבה והבלוג נשארו בגדר תחביבים עיקרים בלבד. (גם החובשות והקונדטוריה הצטרפו בהמשך.)
אבל..עם תחביבים אי אפשר ללכת למכולת.
החלום?להתעסק ולעבוד במשהו שאני אוהבת! (הרשימה ארוכה, אז למה אני לא מצליחה??)

אז מה לעזאזל אני עושה עם עצמי?
פתאום הרגשתי איך בזבזתי 4 חודשים על..כלום בעצם!
ניסיתי, באמת שניסיתי אבל נכשלתי.

"את עוד תשמעי הרבה פעמים לא"
כמות הפעמים ששמעתי את המשפט הזה בערך כמו כמות הפעמים ששמעתי "לא"
אז נכון, עכשיו נשברתי ופתאום פרצתי בבכי (החבר היה קצת בהלם אבל תמך והבין..), והרגשתי כמו הדבר הכי כושל שיש בעולם!
אני צעירה ויש בי רצון ויכולות אז למה אני לא מצליחה?!
יש אינסופ הגדרות להצלחה ויש המון דברים שאני רוצה לעשות ולהצליח בהם.
לפעמים זה טוב לבכות ולפרוק הכל ואחרי שנרגעתי (שזה בערך לפני כמה דקות..) המשכנו את השיחה וניסינו להבין מה הבעיה המרכזית ובמה כדאי להתמקד.
החבר הציע רעיון ואמר לי לעשות רשימה של כל הדברים שאני רוצה לעשות ולהצליח לעשותם.
כגון:
מציאת עבודה (לקצת יותר משבוע וחצי...)
רשיון נהיגה (אחרי 3 טסטים כושלים מהגהנום- תבינו לבד למה פרשתי..אבל אני עוד אחזור. בזמן שלי!)
להתחיל ללמוד
להרזות עוד קצת (בכל זאת יש חתונה עוד חצי שנה..)
להפחית עם הנס קפה (מסוגלת לשתות יותר מ10 כוסות ביום!)
להפסיק לכסוס ציפורניים (כבר 3 שבועות שבערך לא כססתי...קשה מאוד! מרגישה כמו נרקומנית שחייבת את הסם היומי שלה!)
והרשימה עוד ארוכה...
וזה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות!
הגיע הזמן שאקח את עצמי בידיים והתחיל ממשהו, גם אם הוא קטן.

לשדר אני אמשיך לשדר,
לכתוב אני אמשיך לכתוב,
כנל לגביי הבלוג הזה שתורם כל כך הרבה לנפש (ולקיטורים האינסופיים) שלי (היי אני בחורה, מותר לי ;-) )
ואמשיך לעשות את שאר הדברים שאני מאוד אוהבת אבל בו זמנית אפנה זמן רחב וגדול לרשימת המטלות שלי.

הגעתי למסקנה שזה בסדר להישבר ולהתפרק אם זה בשביל לחשב מסלול מחדש. שזה בערך מה שאני עושה כרגע.
זה בסדר כל עוד יודעים לקום בחזרה על הרגליים ולהמשיך לדבוק במטרה.

אז אחרי שנגבתי את הדמעות, ופרקתי את מה שהיה על ליבי (שזה בערך הפוסט החופר הזה שאני בספק אם מישהו יקרא אותו עד הסוף..) אני הולכת לישון כשאני יודעת שזה סך הכל עוד כשלון זמני.
יש לי רשימה כתובה (ושמורה בפתקים בנייד) ואני הולכת לדבוק בה עד שאצליח.

יהיו פעמים שאפול, אכשל, לא אצליח ואשמע "לא" אינספור פעמים
אבל אני יודעת גם שיום יבוא ואצליח בענק!

שיהיה לילה טוב, מלא מחשבות חיוביות ואופטימיות
ואל תשכחו- זה בסדר להתפרק לפעמים בתנאי שחוזריים למסלול כמו גדולים!

(תודה למי שקרא עד כאן וסורי על החפירה!)
אוהבת המונים
המקטרת בסטייל
אווה3> =]

"ללכת בדרכך"- ג'וג'ו מויס

בוקר טוב! (כן, כן, התעוררתי לפני שעה ותיכף תבינו למה..)
הרבה זמן לא כתבתי סקירה אז יאלה קבלו אחת.

את הספר הזה, מבטיחה לכם, שלא תרצו לפספס!!!
"ללכת בדרכך" של ג'וג'ו מויס.-בין הספרים היחידים שקראתי בכמעט 25 שעות! (עכשיו הבנתם למה התעוררתי רק לפני שעה?)
אחרי שישבתי וחשבתי לעצמי איך לעזאזל אני הולכת לכתוב סקירה על ספר שאפשר להגיד עליו כל כך הרבה אבל בו זמנית אי אפשר להגיד עליו כלום?
האם זה אפשרי? מסתבר שכן.

תעזבו את כל מה שהכרתם עד עכשיו כי אחרי הספר הזה לא תרצו להכיר כלום! לא תרצו לקרוא כלום! ובעיקר תשבו עם עצמכם, לבד, בפינה, בחושך ותחשבו 'האם החיים האלה שווים משהו?'
ספר עוצמתי אך בו זמנית פשוט,
כואב אך בו זמנית אופטימי,
מלא בעצב אבל שזור עם רגעי שמחה.
הלב שלכם יעבור תהפוכות ומהפכות.
אתם תמצאו את עצמכם צוחקים ובו זמנית כואבים.
מבינים ובו זמנית כועסים.

הפחדתי אתכם? אין לכם ממה..
אז על מה בעצם הספר:
יש לנו את לואיזה בחורה בת 26 (הדמות הכי חזקה שקראתי!) שמגיעה ממשפחה שלמה, עליזה ושמחה אבל מתפרקת מבחינה כספית.
לואיזה היא המפרנסת העיקרית בבית כשיום בהיר אחד המקום עבודה היחיד שעבדה בו זמן רב כל כך נסגר והיא חייבת עבודה אחרת. היא מוזרה, דברנית ובעיקר ללא השקפת חיים רחבה יותר. מקובעת למקום הטבעי והנוח שלה.
ומנגד יש לנו את ויל (המדהים בעיני!)גבר בן 35 שבתאונה מצערת נאלץ לעזוב ללא רצונו (כי ת'כלס אף אחד לא שואל אותנו..)את חייו התוססים והמלאים, ולחיות כל חייו כנכה משותק ב4 גפיים.
ויל הוא עקשן, עוקצני ולא אדם הכי נעים לשוחח ולשהות איתו.

מה יקרה כשלואיזה מגיעה לעבוד אצל ויל בתור המטפלת החדשה שלו?

זה לא עוד ספר רומנטי, ובטח שלא אירוטי.
זה ספר שמדבר על החיים ומה שמעבר להם, על אופטימיות ואבל,
על מוות ותקוות.
אחרי שתקראו את הספר הזה ותחזרו לחייכם תבינו שישנן צרות גדולות יותר ממינוס בבנק או מהחברה לעובדה שעושה צרות.

ג'וג'ו מויס כתבה את הספר בצורה פשוטה ולא מתנשא
היא הצליחה להעביר את כל קשת הרגשות שקיימים!
בכללי אני מאוהבת בסופרת הזאת עוד מאז שראיתי את הספר שלה "אחד ועוד אחד" - לסקירה
ואת "הנערה שהשארת מאחור" (סקירה בקרוב)
היא הוכיחה שלא משנה מאיזה נקודת מבט היא תכתוב, או על מי ועל מה - היא פשוט תעשה את זה בצורה הטובה ביותר!

נהניתי מהשיחות בין לואיזה לוויל, מהחוויות שחוו ביחד ובלחוד.
הכתיבה סוחפת ולא תתן לכם להניח את הספר מהיד!

המון בנות נדנדו לי שאקרא את הספר, הוא נחשב לאחד הספרים הקשים והמטלטלים שיש.
הספר יטלטל לכם את הנשמה ויחסום לכם את הנתיב האוויר לכמה דקות.
תרצו לבכות, לצרוח, לכעוס אבל בסוף תסלחו.
אישית לא בכיתי (מה לעשות שמלכת הקרח נשארת מלכת הקרח עד הסוף?) אבל לי יש את הסיבה שלי, לא אכתוב אותה כאן כדאי לא להרוס למי שעדין לא קראה אבל אם זה עדין מעניין אתכם למה אז מוזמנים לשאול אותי פרטי..

אם עדין לא הבנתן אז הספר הזה הוא ספר חובה!!!!
והוא נכנס לרשימת הספרים "שעושו לי חור בלב".
עוד תמצאו ברשימה :
"אשמת הכוכבים" (סקירה בקרוב)
"הטוב שבי" (סקירה בקרוב)
"אישתו של הנוסע בזמן" - לסקירה
ו- "היינו שקרנים" - לסקירה
עד כאן הסקירה להיום (מצטערת על החפירה..), מחכה בקוצר רוח לסרט שאמור לצאת בקרוב!
לא ידעתם שיש עליו סרט? נו בשביל זה אנחנו כאן ;-)  הלוחשות לספרים-הסרט "ללכת בדרכך"

אוהבת המונים המונים
ואל תשכחו, "פשוט תחיו היטב, פשוט תחיו" (ויל טריינר)

המקטרת בסטייל
אווה3> =]


 

יום שבת, 24 באוקטובר 2015

יום הולדת שמח אלה

מכירים את זה שנוחתת ה"מוזה" פתאום?
אז זה בערך מה שקרה וזה מה שיצא..

*****
לפני 25 שנה היתה אישה צעירה שרק ילדה....
היא ילדה תינוקת שהיתה מוקפת בהילה,
היא היתה בהירת עור ושקטה.


לפני 25 שנה היתה אישה צעירה ולא מאושרת
אך בדיוק נולדה בתה הבכורה
תינוקת יפייפיה ורכה.

לפני 25 שנה היתה אישה צעירה ולא מאושרת
נישואיה היו קשיים ולא פשוטים
אבל בתה הבכורה היתה בין שתיי ידייה והפכה אותה לאמא צעירה ומאושרת.

לפני 25 שנה היתה אישה צעירה ומאושרת
שלבתה הבכורה קראה אלה
היא היתה טהורה עם נגיעות מיוחדות מהאלים.

לפני 25 שנה היתה אישה צעירה ואמא טריה ומאושרת.
נישואיה היו נוראיים אך בתה הסבה לה נחת.
אלה היתה תינוקת למופת
כשצריך היתה ישנה,
כשצריך אכלה
וכמעט ולא בכתה.
למרות שאלה סך הכל תינוקת היא ידעה שאבא לא נחמד ואמא לא באמת מאושרת.

לפני 25 שנה היתה אישה צעירה ומאושרת
היתה לה את אלה שחיזקה אותה.
אבל אז לאחר 4 שנים חייה התהפכו
אלה חלתה במחלה לא ברורה,
לרופאים לא היו תשובות ותרופות
ואלה לאחר חצי שנה עזבה את אמה הצעירה והמאושרת
וחזרה למקומה הטבעי
לאלים.

לפני 25 שנה היתה אישה צעירה ולא מאושרת
נישואיה היו קשיים ונוראיים
אך בתה הבכורה היתה בין שתיי ידייה-היא הפכה אותה למאושרת.
לאחר 4 שנים האישה רכנה מעל קברה של בתה הבכורה ובכתה את נשמתה,
לא רצתה שתעזוב.

לפני 25 שנה היתה אישה צעירה ולא מאושרת
כיום אותה אישה התגרשה, התחתנה שוב, מנהלת משפחה חדשה ומאושרת.
אך לעולם לא שכחה את אלה

גם לאחר 25 שנה.
היום אלה חוגגת יום הולדת,
אבל איך אפשר לחגוג למי שלא נמצא יותר?
אותה אישה התעוררה הבוקר, ניגשה לתמונתה הקטנה של בתה הבכורה, בהירת העור, התמימות והרוך, לאלה
ולחשה לה בקול עצוב וחיוך מלא געגוע :" יום הולדת שמח ילדתי. אני מתגעגעת מאוד.
ואוהבת עד אין סוף"
יום הולדת שמח אלה.


****
לילה טוב עד הפעם הבאה
המקטרת בסטייל =] 3>

יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

הגבר שלך-סמדר שיר

זמן לסיקור~~

אז הפעם הסיקור שלי הוא על ספר רומן-רומנטי שיצא לפני כמה שנים טובות..
קבלו את הספר "הגבר שלך" של סמדר שיר.
היא לא סופרת לילדים? כן היא כן אבל מסתבר שלא רק.
לסמדר שיר יש כמה ספרים שמכוונים למבוגרים במיוחד והספר הזה הוא אחד מהם.

הספר שכב אצלי המון זמן על המדף, כל פעם שאמרתי לעצמי לקרוא אותו מצאתי את עצמי עם ספר אחר.
עד ששבת אחת החלטתי לתת לו צ'אנס ומה אגיד לכם?
התחלתי ביום שבת בבוקר וסיימתי במוצאי שבת!
ידוע שאני קוראת מהר אך ורק אם הספר מעניין אותי, אם הוא לא אני נמרחת איתו בכייף עוד כמה שבתות.
אבל הספר הזה ריתק אותי למיטה!

נתחיל מהדמויות: לקחו אשכנזייה ותימני שונים לחלוטין ולא רק בצורה עדתית וחיברו בניהם בדרך מקרית שאותי הצחיקה.
ליהי-אשכנזייה, בת יחידה, מנהלת מערכת יחסים עם גבר נשוי, לא נשואה בעצמה ומבינה שלא עושה שום דבר עם חייה.
עדן- זמר תימני, שואב להיות שלמה ארצי של המזרחיים.

הכתיבה:
יש משהו קסום בכתיבה של סמדר שיר.
הספר כתוב מפרק פרק, ז"א פרק מהצד שלה ופרק מהצד שלו.
הכתיבה סוחפת, עכשווית, קולחת ואם תשימו לב פזורים חרוזים פה ושם.

העלילה- מי מאיתנו לא נתקל בסטיגמות?
שלוקחים אשכנזייה ומצמיד אותה לתימני הצדדים האחרים לא בהכרח יסכימו עם מה שנוצר כאן.
אל תשכחו שחוץ מליהי ועדן יש גם את ההורים של עדן ושל ליהי, את המארגן של עדן שמאוד מעורבב בחייו ועוד כמה דמויות שיצוצו ואפילו יפריעו לנו.
העלילה סוחפת. כל פרק מגלים דברים חדשים, מקרים חדשים וכחושבים שקראנו הכל סמדר מפתיעה אותנו שוב.
לקח לי קצת זמן להתחבר לליהי אבל עדן כבש אותי ישר.
הספר קליל וזורם.
אישית מאוד אהבתי ואפילו לא רציתי שיגמר.
ממליצה בחום.
בעיקר אם נתקלתם בלי ספר או שמתחש לכם ספר קליל עם נגיעות של טלנובלה-זה הספר בשבילכם!

תקציר הספר:
ליהי. אשת עסקים. בלונדינית. מאהבת של. אבודה. עדן. זמר תימני. המלך הבא של התחנה המרכזית. נשמה. פגישה מקרית על הכבוש המהיר מפגישה בין שני אנשים אשר בנסיבות אחרות לא היה להם שום סיכוי להצטלב, וסוחפת אותם לעולם של תככים וסודות, תחרות ותשוקה, מסלסולי הכרם שצמחו מכאב ומקיפוח ועד למגדל- צמרת קר. הוא מציע לה טבעת, אבהות, משפחה, חום ומה לא. היא חושדת שהוא משתמש בה כאליבי לשלדים שבארונו. זהו סיפור אהבה מיוחד במינו, המתגלגל מעצמו ותובע מהקורא להתבונן במציאות הישראלית העכשווית, בה עדין בוער הפער העדתי, בה רק המוזיקה יכולה לאחד ולקרב. "אני רוצה להיות הגבר שלך, אני רוצה להיות הגבר שבך, אני רוצה..."


מקווה שתהנו בדיוק כמו שאני נהנתי!
אווה המקטרת בסטייל =] 3>
 

יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

מלך החומוס ומלכת האמבטיה-אילן הייטנר

אחותו של חבר שלי קנתה את הספר כי אהבה את התקציר מאחורי הספר ולא באמת הבינה על מה הספר עד שהחלה לקרוא.
היא נערה בת 16 וכבר לפי הפרולוג הבינה שהספר לא בשבילה ובטח שלא מה שחשבה שהוא.
אז היא הביאה לי אותו..קראתי את הפרולוג ולהגיד את האמת לא באמת הבנתי מה הוא רוצה ממני אבל משהו שם בכתיבה הפשוטה והאמיתית שלו סיקרן אותי.
לקחתי את הספר.

מלך החומוס ומלכת האמבטיה- לכאורה נשמע כמו ספר חרוזים לבנות נוער או עוד ספר בסגנון "יומני החנון"
תרשו לי לנער אתכם קצת-לא ולא!
זהו ספר שמכניס אותך לתוך ראש של בחור בן 28 שעדין מחפש את עצמו ומחפש אהבה.
החליט לעזוב לפרק זמן קצר את הארץ ולנסות את מזלו בחו"ל.
אמיר קוראים לו ושם הוא פוגש את פילי (תקראו ותבינו את השם)
כל החוויות שהם עוברים ביחד ולחוד מסופרים בצורה משעשעת ומעניינת.

אילן הייטנר כתב את הספר עם מלא הומור ותובנות מהחיים ובעיקר מציג לנו את האמת היפה ומכוערת, את כל המחשבות שחשבנו לפחות פעם אחת ומסקנות שגם אנחנו הגענו אליהם אבל אף אחד לא אמר אותם.
השפה פשוטה ביותר וכל קורא יכול להתחבר למילותיו של הסופר.
צחקתי ונהנתי מכל מילה ומילה שנכתבה.
ברצינות..מצאתי את עצמי צוחקת בקול כשכל המשפחה ישנה ולמחרת שאלו אותי האם הכל בסדר איתי (מצטערת משפחתי היקרה..ניסיתי לשלוט בזה אבל לא הצלחתי...תלונות לאילן).
ובנוסף לזה אילן מכניס את המנטליות הישראלית מניגובי החומוס ועד השתלבות הישראלים בחו"ל.

מדי פעם הרגשתי כאילו הדמות סובלת מבעיות קשב וריכוז מסיפור אחד עבר לסיפור אחר שבתוכו עוד סיפור ולבסוף תמיד חזר לסיפור המקורי. 
הסופר עשה זאת בצורה טובה ולא מסובכת ובתור אחת עם בעיות קשב וריכוז זה הצחיק אותי כי גם אני כזו (מודה שהופתעתי שזה לא סיבך אותי..ואפילו דיי אהבתי את זה)
דרך כל אותם הסיפורים אנחנו מגלים עוד ועוד על הדמות הראשית-אמיר.

לא אגלה לכם מה קורה בסוף אבל רק אגיד שמחכה שעוד יקראו כדיי לדבר איתם על הספר בלי לעשות ספויילרים.

וכדי שתבינו על מה אני מדברת קבלו את האחד הקטעים שאהבתי (למען האמת אהבתי הכל..היה קשה לבחור!) : (עמוד11)

ולאחר החפירה הלא קטנה הזאת..
אם אתם מחפשים ספר מלא בהומור, כייפי, זורם וסוחף זה הספר בשבילכם.
ובכללי אני מאוד מאוד ממליצה עליו ומבטיחה שלא תתאכזבו.
הוא העביר לי את החג בצורה יוצאת מן הכלל.
ואין ספק שהספרים הקודמים של אילן הייטנר נכנסו לרשימת הספרים שלי.



עד כאן להיום...
המקטרת בסטייל
אווה=] ♡

יום ראשון, 4 באוקטובר 2015

"היינו שקרנים"- א' לוקהארט

דמיינו לעצמכם משפחה מהממת, מדהימה, מוצלחת ומוכשרת.
משפחה שכולם שם בלונדיניים, גבוהים, עם לסת מרובעת.
דמיינו אי שלם ששייך רק למשפחה הזו.
כל קיץ הילדים מגיעים עם משפחותיהם ושוהים שם. כל קיץ באופן קבוע.
עכשיו דמיינו 4 ילדים בני 15 פחות או יותר:
קיידנס (קיידי) , ג'ונתן (ג'וני) , ומירן 3 בני דודים ביחד עם גאטוויק (גאט) שאינו קשור ישירות למשפחה.
ביחד הם "השקרנים".
כל קיץ השקרנים מבלים ביחד עד אותו הקיץ של גיל 15.
באותו הקיץ משהו משתבש וכאן מתחיל הסיפור.
עכשיו תפסיקו לדמיין ותכירו את הספר שיגרום לכם לשנוא את השקרנים ולאהוב אותם באותה השניה,
יגרום לכם לקנא במשפחה ובו זמנית להודות לאל שאתם לא כאלה,
יגרום לכם לרצות לעצור את הזמן ובו זמנית לעצור את נשימתכם.
"היינו שקרים"-הינו ספר לנוער או לפחות ככה הגדירו אותו
אבל אני יכולה להבטיח לכם שלא רק לנוער.
הספר כתוב מנקודת מבטה של קיידי נערה בת 18 שחוזרת אחורה ומנסה לשחזר את מה שקרה בקיץ של גיל 15.
הספר כתוב מצויין ומתובל בשלל משלים שבסוף תבינו למה התכוון המשורר.

זה הספר הראשון שקראתי 3 פעמים!!!
לא חסרים לי ספרים שרק מחכים שאקרא ואסקר אותם אבל לא יכולתי להניח את הספר.

זהו סיפור מותחן פסיכולוגי עם נגיעות של רומן נעורים מתקתק.



מומלץ מומלץ מומלץ בחום ובאהבה לקרוא את הספר!
וכמובן שאשמח לשמוע את דעתכם עליו.

עד כאן להיום..
המקטרת בסטייל
אווה♡ =]

יום חמישי, 1 באוקטובר 2015

"יש לי מליון שאלות אבל אין אפילו תשובה אחת!"

בעקבות הפיגוע שהיה אתמול.
***
"יש לי מליון שאלות אבל אין אפילו תשובה אחת!

ההורים תמיד אמרו לנו לא לדבר עם זרים,
הם עלולים להיות מסוכנים.
לא לדבר עם אדם שאנחנו לא מכירים שניגש אלינו בגן השעשועים, גם אם הוא מבטיח לקחת אותנו למקום יותר כייפי ולהביא לנו מליון סוכריות ושוקולדים.
ההורים תמיד אמרו "אם אדם זר נגש אליכם תרוצו אלינו ותקראו לנו".
"תתרחקו מאנשים זרים" חזרו על זה שוב ושוב "הם מסוכנים".
הם גם תמיד הזהירו מפני הכביש, גם הוא מסוכן.
אם חוצים את הכביש לא נכון אנחנו עלולים להפגע, להפצע ואפילו יותר גרוע מזה,
גם איש זר יכול לפגוע, לפצוע ולעשות יותר גרוע.
פעם שאלתי אותם למה צריך לחצות את הכביש איתם? או למה כשהם איתי אני לא צריך לפחד מאנשים זרים? 
אמא ענתה לי שהם שומרים עלינו, שאיתם אנחנו מוגנים.
אז תסבירי לי אמא,
איך זה שלמרות שהיינו אתכם על הכביש המסוכן מי שפגעו בכם הם דווקא אנשים זרים?
תסביר לי אבא,
איך זה שעלינו הגנתם אבל אתם כבר לא איתנו?
מי עכשיו יזהיר אותנו מפני זר בגן השעשועים?
או מפני הכביש המסוכן?
מי עכשיו יגן עלינו, 
מי עכשיו ישמור עלינו, 
אם זרים לקחו אתכם מאיתנו?
איך יכול להיות ששניה אחת הייתם איתנו ושניה לאחר מכן אתם כבר לא?
איך זה שאמרתם שאתכם אנחנו מוגנים אבל בכל זאת נפגעו?
רק שתדעו שאנחנו כאן, עדין מחכים לכם ונמשיך לחכות
למרות שיודעים שאנשים זרים, שפלים, רוצחים, מחבלים לקחו אתכם רחוק מאיתנו.
יודעים שאתם, כבר לא תחזרו אלינו.

יש לי מליון שאלות אבל אין אפילו תשובה אחת!"

ה' יקום דמם
יהיה זכרם ברוך! 


יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

פעם הם היו...

בוקר טוב וחג שמח.
לפעמים עולה לי משהו לראש וכשאני מחליטה לכתוב אותו בסופ יוצא משהו..(לפעמים)
אז הפעם עלה משהו וזה מה שיצא חחח
מקווה שתהנו=]
(נ.ב. זה לא באמת קרה!!!)
*****
תרשו לי לספר לכן סיפור על מלך ומלכה..
לא לא..
על אמא ואבא..
לא לא..
על זוג קטן ומאושר. הוא והיא.
הוא הבטיח הרים וגבעות
היא הביטה בו וחייכה,
פינטזה על הביחד.
על החיים איתו ועד כמה שלא רוצה להיות בלעדיו.
על זה שהוא אף פעם לא פגע וגם לא יפגע.
על זה שהוא המגן האנושי והפרטי שלה.
על כמה שהוא עושה אותה מאושר, היא באמת מאושרת! ושהיא עושה אותו מאושר..זה לפחות מה שהוא אמר..
אבל מה קורה כשהמגן לפתע יתפרק?
הוא כבר לא ייגן אלא רק פגע,הרס והחריב.
הוא לא שמר אלא הכאיב ולא עצר.
אספה את עצמה וחזרה לעולמה, בלעדיו.
הוא היה מגן אבל בין לילה הפך למפלצת.
היא ביקשה שיפסיק אבל הוא לא שמע ורק המשיך.
הם היו זוג קטן ומאושר. הוא והיא.
היא עוצרת בכח את הדמעות לא נותנת להן לרדת,
והוא יושב לבדו בחדר.
זה לא היה הוא ניסה להסביר והתנצל
יותר לא אשתה נשבע לה בצבא של ישראל.
אבל היא לא רצתה להקשיב
הוא הכאיב ופגע והרס.החריב את כל עולמה.
הוא היה המגן האנושי והפרטי שלה אבל בגלל האלכוהול הפך למפלצת לא קטנה.
הם היו זוג קטן ומאושר. הוא והיא.
הוא הבטיח גבעות והרים
ואמר שאוהב אין ספור פעמים.
היא האמינה ופינטזה, על הביחד ואיך לעולם לא תרצה להיות בנפרד.
הוא עשה אותה מאושרת
וכרגע היא נעצבת.
פעם היו מלך ומלכה..
לא לא...
אמא ואבא...
לא לא..
פעם היו זוג קטן ומאושר. הוא והיא.
עכשיו הם היא בלי הוא והוא בלי היא.


יום שלישי, 22 בספטמבר 2015

חשבון נפש

זהו..הגענו לאחד מהימים הכי חשובים בשנה!
אז שנייה לפני שנאחל לכולם גמר חתימה טובה ונפזר באוויר סתם ככה התנצלויות שלא באמת מגיעות מהלב בואו נעצור שנייה ונעשה חשבון נפש עם עצמנו.
נכון לא צריך את כיפור בשביל זה אבל יש משהו ביום הזה שגורם לך להסתכל רגע אחורה על כל השנה שהייתה לך ולחשוב איך התקדמתי מהשנה שהייתה לפניה?
מה עשיתי על השנה?
אז זה חשבון הנפש שלי.
שנה אחת וכל כך הרבה דברים התהפכו אצלי.
הייתי נעולה על דבר אחד ובסוף עשיתי את ההפך ממנו.
חשבתי שלעולם לא אהיה מסוגלת לעשות כמה דברים וכיום לא מסוגלת בלעדיהם.
ירדתי מבחינה רוחנית-מודה!וזה דיי מציק לי (מקווה לעלות קצת בחזרה)
והמון אנשים פגעו בי או יותר נכון ניסו אבל חוסר האכפתיות שלי (שדיי גברה בשנה האחרונה) פשוט חסם אותם ומצאתי את עצמי צוחקת עליהם.
עשיתי חשבון נפש עם עצמי וחשבתי ההייתכן ויש מישהו שפגעתי בו ולא עליתי על זה כל השנה?
והגעתי למסקנה שלא!
אני לא מחכה ליום הכיפורים כדיי להתנצל בפני מי שפגעתי בו.
חבר'ה לחכות ליום כיפור ואז לבקש סליחה כללית-לא באמת עוזר!
ולמרות שכולנו יודעים את זה כולנו ממשיכים עם זה אז הגיע הזמן להפסיק!
פגעת במשהו תתנצל ישר..אחרי כמה שעות/ימים מקסימום שבועות-אבל אל תחכה שכיפור יגיע.
אנשים נוטים להתבלבל בנושא הזה..יום כיפור הוא יום שהקבה נותן לנו כדיי להתחרט על מעשינו מולו.
נכון שבין אדם לחברו קודם לבין אדם למקום אבל לא בצורה כזו!
הרבה אנשים לא מבינים את הפואנטה של היום הזה ודיי צוחקים על זה אבל היי הנוצרים עושים את זה כל יום ראשון מבלי לצום וכאן נותנים יום אחד להיטהר והרגיש טוב עם עצמך אז לא נעשה את זה?
אני אוהבת את כיפורים..מרגישה אחרי זה יותר טוב עם עצמי וגם ניקיתי גם את הגוף..מה רע? ;)

עכשיו לגביי כל אלה שפגעו בי או ניסו או מה שזה לא יהיה-
לא מחכה להתנצלות מצידם אבל אני מאמינה שהכדור הוא עגול ופעם אתה למעלה פעם אתה למטה..
יבוא היום הזה שאצליח בכל מה שהם ניסו להכשיל אותי ואז פשוט אנפנף בהצלחתי מולם ואלך.
ביום שזה יקרה מבטיחה לסלוח לשכוח..טוב בעצם לשכוח יהיה קשה..
בכל אופן את זה אני משאירה לאדון גורל (אל תדאגו אני יושבת עליו חזק!)

לסיום..
כיפור הוא בשבילכם ולא בשביל אף אחד אחר.
אל תפזרו התנצלויות חסרות טעם!
ברגע שפגעתם תתנצלו-לא תושמדו בגלל זה!מנסיון!
אם יש מישהו שפגעתי בו ואני לא יודעת על זה בגלל מילה שאמרתי או משהו שעשיתי הוא מוזמן להגיד לי כי אני באמת לא יודעת!
תרבו באהבה אנשים-זה בחינם ;)
שיהיה לנו גמר חתימה טובה
וצום מועיל
אוהבת
המקטרת בסטייל
אווה♡ =]


יום ראשון, 20 בספטמבר 2015

"למה לא עשני גבר?"

ברוכים הבאים לפינת הקיטוריםםםם~~!!!!
בנות יקרות פוסט זה מוקדש לכן באהבה רבה!♡
אז...כמה פעמים יצא לכן לקום בוקר אחד, להרתיח מים בקומקום ולהרגיש שמשהו לא בסדר אמור להתרחש בכל שניה?
כאילו פרפרים בבטן החליטו להתעורר ואז לבעוט בך בכל הכח?
לשניה את עצבנית שהתעוררת ואז נזכרת שיש עבודה ונגעת ו2 שניות אחרי זה את אומרת "כוסאומו העולם למה אני חיה?" 
פתאום יש לך חשק עז לפרוסת שוקולד עם מלפפון חמוץ?
ואז ברגע אחד רוצה להקיא את נשמתך?
ואז זה מגיע....הכאב הראשון בבטן התחתונה (פרפרים שהתחילו לבעוט..זוכרת?)
כן קושקוש..בדיוק!
מזל טוב!!! את לא בהריון
אבל קיבלת ווסת!! (בגלל שיש לי גם קוראים בנים נקרא לזה ווסת..כן אני יודעת יש בנים שנגעלים מהמילה מחזור..אוי שיט )
זה הזמן לקום מהרצפה..
לא באמת קומי מהרצפה כי ה"תנוחת עובר" על רצפה קרה עוזרת רק 5 דק במקרה הטוב!
אני יודעת אני יודעת..כואב..לא בא לך..את מרגישה לא טוב ועכשיו הרגליים מאיימות לקרוס..אני יודעת
אבל אין ברירה ליידי קומי מהרצפה(תעזרי בשיש אין בעיה) 
בגלל שאני כזו חמודה ומבינה לליבך הינה לך כמה דברים שיעזרו לך:
אחרי שקמת בקושי על הרגליים תביטי למעלה ותצרחי "למה אני פאקינג בת?!?!?!?!?"
זה לא באמת עוזר לכאבים אבל לפחות יש את מי להאשים ;)
עכשיו לכי לארון התרופות או לתיק שלך או איפה שאת לא מחזיקה את הכדורים ותקחי כדור..לא משנה עם אקמול או אדוויל מה שעוזר לך בדרך כלל
לא עוזר? נשמה זה כדור תני לו להשפיע.
לא את לא יכולה לשתות אקונומיקה הווסת רק הגיע!
לא אל תקחי כמה בבת אחת לא כזה חכם.
קחי את הנייד ותודיעי לבוס שאת לא מגיעה היום. כן ווסת זה כן מחלה!
תגידי לבוס שלך שביום שהוא יקבל אז הוא ידבר אחרת ותשלחו אותו ב3 אותיות!!! 
לא אל תעשי את זה באמת אלא אם כן את רוצה להשאר בבית לתמיד!
אני יודעת את עצבנית אבל תקשיבי לי..זאת לא את! זה הווסת!(עכשיו אחרי שהאשמנו אותו אנחנו פתאום אוהבות אותו אה? לא..אוקי ניסיתי..)
עכשיו נחזור לכאבים... תעשי כוס תה עם לימון בשביל הבחילות.
אם את רוצה להקיא אז תקיאי אין בזה שום דבר רע..ההפך זה דיי משחרר.
קחי דלי ותניחי ליד הספה/מיטה, תכיני גם מים ומשו קטן לנשנש ברגע שתרצי ועכשיו את יכולה לשכב בכייף ולצפות כל היום בדרמות וסרטים רומנטיים..כן את יכולה לקלל את הבלונדה החטובה שנראית מליון דולר וזכתה בחתיך הראשי..לכי על זה!

-למה לי כואב ולה לא?
שאלה מצויינת!
כולנו מכירות לפחות אחת בחבורה שמקבלת ווסת ואפילו לא יודעת שהיא מקבלת. הכל עובר לה בכייפ ובסבבה ואף אחד בחיים לא ינחש שבזה הרגע היא קיבלה.
אותה אחת משתינה שושנים ומפליצה נרקיסים כשהיא בווסת בזמן שאת מנסה לחקות את ספיידרמן ומטפסת על קירות!ארונות!דלתות! כל דבר רק שיעביר את הכאב הזה!!!!!
והיא תמיד תוקעת במבט של "מה כואב לך? מוזר כי לי לא"
תמותי!!! נבלה! למה לי כואב ואת מדלגת לך בכייפ?
אין מה לעשות בנות! זוכרות את הצעקה לשמים "למה אני פאקינג בת?!?!" אתן יכולות להשתמש בזה גם עכשיו ;)

אז את מתפללת לאלוהים שהכאב יעבור ואז אומרת "פעם הבאה אני נכנסת להריון! לא אכפת לי!לפחות 9 חודשים לא אקבל" ואז מגיעה מישהי שהרגע ילדה ומנפצת לך את האשליה המתוקה ומטיחה לך את האמת בפרצוף "קחי את הכאב הזה ותכפילי פי 10 כן כן פי 10 זה הכאב של ציר אחד!"
מה אמרת לגביי הריון? ככה חשבתי..(אל תדאגי זה גם יגיע אליך..כמו לכל אישה!)

ואם כבר דיברנו על חיים לא הוגנים
אתן יודעות מה באמת לא הוגן? בנים!!
למה אתם לעזאזל לא מקבלים?
בשיא הרצינות שום דבר לא כואב לכם אז ככה שאין לכם את הזכות להתלונן על משהו בחייכם!לעולם!אף פעם!!!
אתם לא מקבלים ווסת,אין לכם מושג מזה לעבור את אותו הדבר כל חודש, אתם לא צריכים ללדת (פי 10..זוכרים?), אתם לא צריכים לעשות גבות שפם ועוד כל מיני שעוות במקומות שהשתיקה יפה להם אבל הכאב קורע שחקים!(היי אתם החלטתם פתאום לעשות..אף אחד לא אמר לכם!) ובנוסף להכל לא כואב לכם בזמן יחסי אישות בפעם הראשונה! (אלא אם כן אתם אלה שמקבלים וזה כבר נושא אחר לגמריי...)
אתם צריכים להגיד כל יום "ברוך שלא עשני אישה" בזמן שאנחנו מקללות "למה לא עשני גבר?!?!"
ואל תבואו בטענה של "יש בנות שמרגישות סקסיות בזמן הווסת" חרטה!!!!!אין חיה כזו! (טוב אולי החברה שלא כואב לה אף פעם)
כי אין שום דבר סקסי בלהרגיש דבה!!!
כן כן כי כשאנחנו בווסת אין הרגשה יותר שמנה מזאת! כאילו אם נעבור מול רפת הפרות יצעקו  "אה אחות? הרבה זמן לא היית כאן" עד כדיי כך אנחנו מרגישות פרות וזוועה!!!
ואל תרמזו שזה בגלל שאנחנו באמת שמנות כי אז תמצאו רוטווילר רץ כמו משוגע ברחבי הפארק כשהקולר שלו קשור לאשכים..ותנחשו של מי האשכים..יפה!
עצה שלי-אל תרגיזו אישה כשהיא בווסת..בעצם אל תרגיזו נשים אף פעם!

ונחזור לכאבים
לא עבר? אוי נשמה את רק ביום הראשון! (חכי ללילה!!)
לא אין לזה תרופה
אבל את אישה חזקה ותעברי את זה כמו כל חודש!
כל מה שנותר לך זה לבכות למה את אישה ואיפה לעזאזל היית כשחילקו את המינים למעלה?
כנראה שהיית זרוקה על הרצפה בתנוחה עוברית בתקווה שזה מה שיפחית את הכאב.

אל תאבדו תקווה..יום יבוא השמש תזרח
ולנו פחות יכאב (כי לעבור זה לא יעבור)
אבל היי...לפחות את לא בהריון! ;)

אוהבת המונים :*
המקטרת בסטייל
אווה=] ♡

יום חמישי, 17 בספטמבר 2015

סודות מחדר המיטות-רבקה קייד

סודות מחדר המיטות:

אל תתנו לשם הספר ולכריכה שלו להטעות אתכם!

כמה פעמים יצא לכם לשמוע על עוד יציאנית צמרת ולחשוב לעצמכם "איך לעזאזל היא הגיעה לעבודה הזאת?" או "מעניין איך זה לעבוד בזה וכמה מרוויחים?"

ברוכים הבאים לעולמם של יצאניות צמרת או בשפה פשוטה יותר- זונות.

אל תדאגו תוכן הספר לא הולך לספר לכם על סודות המיטה אבל מה שכן הוא הולך לספר לכם סיפור יוצא דופן ולא שגרתי על אישה אחת שהתגלגלה למקום הלא נכון מנסיבות מצערות ועל מה שכל אישה ואמא מוכנה לעשות למען ילדיה!
זה סיפור אמיתי שמי שכתבה אותו כתבה על מנת לפרוק ולספר את סיפורה האמיתי והכואב.
איך מאמא שעבדה בעבודה רגילה היא התגלגלה ליציאנית צמרת ומשם הפכה לסוג של סוכנת סמויה?
הסיפור כתוב טוב, מעניין,מותח ומסקרן.
כשקיבלתי את הספר חשבתי לעצמי "הינה עוד ספר שכנראה העיקר יהיה מין מין ועוד מין" אבל למזלי טעיתי ובגדול!
אין מילה וחצי מילה גסה לאורך כל הספר. הסופרת חוסכת מאיתנו את אותם הפרטים ומתמקדת בעיקר סיפורה.

תקציר:
סיפורה של בת למשפחה דרומית אדוקה אשר הפכה לנערת ליווי בעקבות מאבק משפטי יקר עם מאהבה, על בתה היחידה. 
לא היה די במשכורתה הרגילה לכיסוי הוצאותיה המשפטיות והיא נאלצה למצוא מקור פרנסה כדי להשיב את בתה לזרועותיה.
הסוד היה נצור בלבה.  תחילה הפכה לנערת ליווי אצל קריסטין דיוויס, "המדאם ממנהטן", ויופייה הפך אותה לחביבתם של גברים עשירים ובעלי השפעה שהיו מוכנים לשלם אלפי דולרים כדי להיכנס איתה למיטה. כשעברה לעבוד אצל אנה גריסטינה עלו הסכומים, ועמם רמת הלקוחות.
ואז התממש הפחד הגדול שלה: קריסטין דייוויס נעצרה, ואנה גריסטינה הופיעה על מסך הראדאר של רשויות החוק שהחלו להתקרב אליה ולחשוף גם אותה.  מה תעשה כדי שלא יתגלה סודה?

זהו סיפור גלוי לב ומרתק הנותן לקורא הצצה נדירה לחייה הנסתרים של יצאנית צמרת.
 
לאורך כל הספר אתם תמצאו את עצמכם המומים, מקווים ובטוחים שעתה הגיע הישועה אבל... טוב את זה נשאיר לכם לגלות ;-) מצטערת לא מגלה!

אין ספק שאותה אישה עברה הרבה ואותו הדבר דמותה.
הספר נותן הצצה נדירה לחיי אותן בנות.
אישית מאוד אהבתי וממליצה בחום.

מה שכן הספר מאוד דק ותולעת ספרים תסיים בכמה שעות (מקסימום יומיים).

לגביי הכריכה-מצד אחד מתאים כי מסופר על יציאנית צמרת אבל מצד שני מי שקונה ספרים על פי הכריכה עלול לחשוב שזה ספר עם תכנים פורנוגרפיים וכמו שכבר הסברתי הוא ממש לא ככה.
אז עצה שלי-אל תפשטו ספר על מי הכריכה..לפעמים זה עלול להטעות אתכם.

 
עד כאן להיום..אווה =] 3>

יום שלישי, 15 בספטמבר 2015

"השידוך"-איב האריס

"השידוך" או בשמו הקודם "החתונה של חני קאופמן"
זהו לא ספר שגרתי על עוד סיפור אהבה,
זהו סיפור על הקהילה החרדית שבלונדון.
סיפור אהבה לא שגרתי על 2 זוגות שבאותה הקהילה.
הזוג הראשון עתיד להתחתן תוך כדיי שידוך-חני וברוך
והזוג השני-הרב והרבנית של הקהילה.

תקציר:
חני קאופמן, בת למשפחה יהודית אורתודוכסית מלונדון, הגיעה לפרקה.
כאחות הבכורה – והדעתנית – בין שמונה בנות, שבחיקה לא ייחוס מרשים ולא נדוניה גדולה,
היא מהווה אתגר של ממש עבור השדכנית הנמרצת של הקהילה.
גם חני עצמה אובדת עצות: כיצד היא אמורה להכריע, על סמך מבטים חטופים ופגישות מגומגמות,
מי יהיה הגבר שאיתו תבלה את שארית חייה?
בספקותיה היא מעזה לשתף רק את הרבנית רבקה זילברמן.
כמי שאמורה להדריך את חני במשעול הפתלתל המוביל אל נישואים מאושרים נסמכת הרבנית על ניסיונה האישי
ועל אמונתה – אלא שבחייה שלה הולכים שני היסודות הגדולים האלה ומתערערים,
עד שנדמה שהיא זקוקה בעצמה למורה נבוכים.


לא יודעת מה תפס אותי בספר הזה אבל הוא תפס אותי ממש חזק!
אהבתי את הכתיבה, אהבתי את העלילה ואפילו את הדמויות.
ספר שונה מהספרים שאני בדרך כלל קוראת-ואין ספק שזה היה שינוי מרענן!

כאב לי על הדמויות ובאותה הנשימה אהבתי אותם.
הסיפור כביכול אהבה שהיה בין ברוך לחני היה מקסים בעיניי ובכללי כל הנושא הזה של אהבה, נישואין ויחסי אישות מאוד מסקרן אותי אצל החרדים.
זה נתן לי הצצה ישירה לקהילות ולאופן חייהם.

הספר כתוב בגוף שלישי וכל פרק על דמות אחרת.
הסיפור על ברוך וחני נגמר בהפי אנד אבל-היה חסר לי קצת על חייהם כגוז נשוי
הסיפור על הרבנית והרב-מצד אחד הבנתי אותם מצד שני כאב לי עליהם.
הרבנית עברה דברים לא פשוטים ולבסוף מחליטה החלטה לא קלה. כאן לא ארחיב על מנת לא לגלות לכם את ההמשך.
בשביל זה תצטרכו לקרוא לבד ;-)

אין לי הרבה מה להגיד על הספר חוץ מ-אם אתם רוצים ספר שונה לחלוטין עם הצצה לא קטנה לקהילות החרדיות-זה הספר!!


 
 
 בהמשך השבוע אפרסם את שאר הסיקורים על הספרים שקראתי השבוע
אווה 3> =]

יום ראשון, 13 בספטמבר 2015

סיכום שנה!! *פוסט קצת ארוך*

טוב אז עוד שניה נגמרת לה השנה ואחת חדשה נכנסת שלא נסכם את השנה שהיתה?? ברור שכן!
אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל..כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה כל הדברים הטובים שקרו לי השנה.
אז מה היה לנו?
השנה רק התחילה וכבר הספקתי לשבור את היד, לצבוע את הפוני לכתום זוהר ולסגול,לעבוד חצי שנה, להתפטר, לעבוד במקום אחר..להפסיק לעבוד גם שם כי אין עבודה..להתקבל לעוד מקום עבודה רק שהוא אותו הדבר כמו העבודה הראשונה רק קרוב יותר לבית ואחרי שבועיים להתפטר (לא אשמתי שהמקום לא כשר -_-)
לצבוע שוב את השיער לאדום ואז לעוד גוון של אדום ואז אומברה אדומה ולאחר כמה זמן שוב לעוד גוון אחר של אדום (50 גוונים של אדום מישהו?!?!).
לטוס לאיטליה,
לעשות צניחה חופשית,
אינסופ הופעות,טיולים,ריגושים וצחוקים.
לנקוע את הרגל..ואז שוב פעם..ושוב פעם..ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב..ו...כן שוב פעם!(היי אני הולכת מצויין!)
לעשות עגיל ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד..בקיצור יש לי 6 עגילים, השיער עבר המון צבעים ותספורות ואני הכי מרוצה ^_^.
החלטתי שאני רוצה ללמוד ולעשות תואר אבל לפני זה אולי נעשה סתם תעודה בשביל עצמי? יאלה..ביום אחד הלכנע על זה אחרי יומיים התחלתי כבר ללמוד לתעודה.
שיניתי אלף פעם מסלול מחדש וכל פעם הגעתי לאותו המסלול-לקונדטוריה.
גיליתי על עצמי המון דברים חדשים...
שאני אוהבת לאפות ומסתבר שדיי טובה בזה!
שאני אוהבת לקרוא יותר מאשר לראות טלויזיה.
שאני אוהבת לכתוב לא רק פוסטים וסטטוסים ודיי נהנית מזה!
ושאני מאוד אוהבת את הבלוג שלי! ברצינות היה לי בלוג אחד והוא נסגר..אז השנה פתחתי עוד אחד וגם הוא נסגר (שכחתי תסיסמא) ואז נולד הבלוג הנוכחי שמאוד מרוצה ממנו!
אני אוהבת לכתוב סיפורים, סיקורים..סתם קיטורים..לא משנה העיקר לכתוב ואת זה גיליתי בעזרת קבוצת ספרים מדהימה שרק נתנה לי את הבמה, החיזוק, התמיכה ואהבה אינסופית! (בנות אוהבת אתכן!! :* :* )
יש אנשים שנכנסים לך ללב גם אם לא תרצה-השנה הכרתי הרבה אנשים מכל הסוגים והגילאים וגיליתי שאפשר להיות חברים של כולם אם רק נרצה ונקבל את האחר..
אז עכשיו יש לי ספריה מלאה בספרים..מחברת מלאה בסיפורים..ובלוג מלא בקישקושים.
בקיצור את השנה הזאת לא אשכח..שנה שדלתות שלא חלמתי נפתחו בפניי ועל כך אני רק מודה לאל!
ועכשיו משו קטן לקראת השנה החדשה:
שתהיה לנו שנה מלאה באושר ועושר, שמחה, ברכה , הצלחה ואינסופ אהבה!
שנלמד לקבל את האחר,
שנדע להבדיל בין הטוב לרע ול-לא נורא.
ושתמיד תמיד נחייך!!
שאפסיק להתעצל מכל דבר
ושאצליח להעביר את ההרגלים הרעים שיש לי (כגון כסיסת ציפורניים..נורא!!!!)
ולסיום משהו קטן ממני:
יהיה רצון מלפניך...
שתמיד נכתוב ולא רק נקרא
שנוציא ספרים ולא רק תירוצים
שלעולם לא ניתקל במחסור כתיבה
או ברעיון לפריקה.
שתמיד נמשיך לקבל ספרים ונפוצץ באינ-סוף סיקורים.
שנדע להתחיל סיפור וגם לסיימו.
שניהיה גם לעט ולא רק למקלדת.
בקיצור שתיהיה שנה מלאה ברעיונות ויצירתיות.
איימן!!🙏
אהה ושתהיה שנה מלאה באפיות טעימות!😁✌

שנה טובה צ'וצ'ים וחג שמח
אוהבת המונים
אווה♡ =]

יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

טמאגוצ'י-מישהו זוכר את זה בכלל?

הלוואההה לכולם~~
יש לי רק מילה אחת להגיד לכם (בנתיים אל תתלהבו..)-טמאגוצ'י!
מישהו בכלל זוכר מה זה?
ילדי הדור החדש (מי ישמע בת כמה אני אבל עדין..) לא יודעים וכנראה שגם לא ידעו מה זה הייצור ה"ויטרואלי" הזה ( כן חבר'ה זה הכי וירטואלי וחדשני שהיה) שהיינו אובססיביים כלפיו, מאכילים, מחליפים, דואגים, נותנים תרופות ולבסוף אחרי שבוע החיה החמודה שבתוך המסך הקטן עם בקושי 3 כפתורים- מת לנו.
בוכים ואבלים על המשחק היפני הזה (נראה לי שיפני..טוב זה נשמע יפני..נו לא משנה הבנתם את הכוונה) שמת לנו.
כשהייתי בת 10 החלטתי שזה מה שאני רוצה ליום הולדת-טמאגוצ'י.
לאמוש יש ניסיון עם הדבר המעצבן הזה שצריך להאכיל גם בלילה כאילו עוד תינוק הצטרף למשפחה בזכות אחיותיי הגדולות ומהר מאוד ניסתה להוריד אותי מזה.
אבל אני ילדה עקשנית שכמוני רוצה טמאגוצ'י וזהו-אז קיבלתי טמאגוצ'י.
כמו שכבר אמרתי אחרי שבוע בערך הוא מת לי-לא הבנתי איך אני אמורה להביא לו זריקה-אין הוראות הפעלה-לא אשמתי!
אבל לכולם הוא מת אחרי שבוע ואם מישהו הצליח לשאיר אותו בחיים יותר משבוע דיי החזקנו ממנו.
עכשיו אחרי 10 שנים שאני כבר לא רואה את המכשיר הקטן והמצפצף הזה- הבנתי שכמו כל החיות גם הטמגוצ'י נכחדו...
עד ש...
לפני כמה ימים האחייניות המתוקות שלי בנות ה4 בכו לי שהן רוצות "חתולה" בטאבלט
מזה לעזאזל חתולה בטאבלט? אין לי מושג!!
הבנתי שזה משחק כל-שהו.
אז לקחנו את הטאבלטים, עברתי בין המשחקים עד שהן צעקו "הינה החתולה"
וככה המשחק הזה הולך:
יש חתולונת גורה שאפשר להלביש אותה ולאפר אותה איך שרוצים תלוי בכמה כסף יש לך "בבנק" שם.
איך צוברים כסף? או שאלה מצוינת!
אז ככה-
על כל מקלחת, צחצוח שיניים, שינה במשך שעות, אכילה ושתיה-אתה מקבל כסף.
איך יודעים מתי צריך לעשות את כל זה? עוד שאלה מצוינת!
אז ככה-
כשצריך לקלחת- החתלתולה איך-שהו בדרך פלא שכזו מתלכלכת כולה והמקלחת מתחילה להבהב-סימן שהגיע שעת המקלחת חבר'ה!!
כשצריך לצחצח שיניים-אותו הדבר-הכיור והמברשת מתחילים להבהב-זמן צחצוח!(חייבים!)
כשצריך לישון-(זה החלק המעצבן) אתם כבר תשמעו כל מיני פיהוקים לא מוסברים מהמכשיר עצמו (טאבלט, סמרטפון, לא משנה) , ה"פיהוק" הזה כל כך מעצבן! אחרי שהאחייניות הלכו שמעתי צלילים לא מוסברים, ניגשתי לטאבלטים וראיתי שתי חתלתולות בוהות בי ומפהקות כל כמה שניות וכמובן שגם אז המיטות הבהבו- אז השכבתי אותן לישון (מי יעשה את זה אם לא אני? דודה למופת מישהי?!)
אותו הדבר לגבי האכילה והשתיה.
אז עשינו את כל זה וצברנו נקודות, כסף, יהלומים, מה שזה לא יהיה!
אבל זה הסוף..
ככל שהימים עוברים (עדין לא הבנתי עם אלה ימים שלנו או הווירטואליים) החתלתולה הופעת לחתולה (איך היא גדלה לנו כל כך מהר?! :'(  )
בקיצור חבר'ה מצאתי את טמגוצ'י החדש!!
קבלו את טמאגוצ'י 2015 או יותר נכון החתולים!

זוכרים את החתול המעצבן שהיה חוזר אחרי כל מילה שאומרים-זה אותו החתול (כן אפשר לשנות לזכר וההפך אבל עושים הכל מהתחלה..) עם שדרוג דיי גדול! אהה והפעם אין אפשרות להרביץ לו כי הוא או היא איך שבאלכם- מתחילים לבכות.
לפחות משהו חינוכי יצא מזה!

אם אתם חושבים ש "יאלה בואו נביא את זה לאחיינים/ילדים/בני דודים הקטנים וזה ישתיק אותם" אתה טועים!
מניסיון כמובן..
אבל היי לפחות ככה אני יכולה לספר לאחייניות שגם לי היה משהו כזה אבל הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר קטן (שגם לא חי הרבה ועם בקושי 3 כפתורים.)

 (טמגוצ'י)
 

(my angela-השם הרישמי)
 


עד כאן להיום..
נתראה בפוסט הבא (רק השד יודע מתי שוב יהיה לי כח להקליד חח)
אווה =] 3>

רשימת המשאלות

רשימת המשאלות:
שוב פעם חברה ישבה לי הראש (כן זאת אותה החברה שישבה לי על הראש בנוגע לספר "אישתו של הנוסע בזמן") כדיי שאקרא את הספר ושוב פעם עלתה השאלה:"יש לזה הפיאנד?!"
אבל הפעם לא חיכיתי לתשובה והחלטתי שאגלה לבד.
התחלתי ביום שישי וסיימתי ביום במוצ"אש!!(מה נסגר איתי בזמן האחרון?!אני חייבת להפסיק לקורא כלכך מהר!!ועוד אני נחשבת לדיסלקטית!)
במילה אחת: ווואאאאוווו!!!
הייתי מרותקת אליו כל השבת!אשכרה לא זזתי מהספר וממש לא רציתי שהוא ייגמר!
קצת על הספר:
ברט בולינג'ר-אישה בת 34 במערכת יחסים עם עורך דין מוצלח וחתיך (ברור..) אבל לא נושאים וללא ילדים. החיים שלה מתוכננים מאוד! עם עבודה מסודרת,דירה עם הבן זוג והיא יודעת בדיוק מי היא ומה היא רוצה!עד...עד שקורה הגרועה מכל ואמה נפטרת(אל תדאגו זה גם מה שהתקציר יגלה לכם..).מאותו הרגע חייה נהפכים מקצה לקצה בדרכים לא שגרתיות וכל זה בגלל הצוואה של אמה.
אמה של ברט הורישה לה משו אבל לא יודעים מזה והיא לא תוריש את זה עד שברט לא תמלא את הבקשה מצוואתה-להגשים את רשימת המשאלות שחיברה בגיל 14!
כן אתם קראתם נכון ברט בת 34 והרשימה מגיל 14!!גם אני (וברט) חשבנו שהיא מטורפת
אבל כדיי לגלות למה היא עשתה זאת תצטרכו לקרוא את הספר!(יש גבול עד כמה שאני יכולה לגלות XP )
בעקבות הצוואה הזאת ברט יוצאת למסע שלא התכוננה אליו ועל הדרך מתחילה לחפש (גם אם היא לא רוצה) את האני האמיתי שלה,את מטרתה בחיים,האם היא באמת היתה מאושרת עד עכשיו?!
והאם למרות גילה זה עדין לא מאוחר למצוא אהבה חדשה ואמיתית?!
כל זה מגלים ביחד עם ברט!
הסופרת כתבה את הספר בצורה יוצאת דופן..הרגשתי כאילו כל העלילה זה סרט שרץ לי מול העיניים!
אהבתי כל חלק וחלק בספר הזה!התיאורים מרגשים,התרגשתי וכאבתי עם הדמות..
נותרתי פשוט חסרת מילים!!
כל הקטע הזה של הרשימה ואיך שהחיים שלה משתנים נתן לי כ"כ הרבה חומר למחשבה!
אולי בגלל שרגשתי קצת "תקועה" בחיי האיישיים הרגשתי שהספר הזה הגיע אליי פשוט בזמן!
הספר מלא אופטימיות!הסופרת מראה איך דווקא מהדברים שהכי לא ציפית יוצאים הדברים הכי טובים!דווקא כשאתה חושב שהכל נהרס ואין יותר גרוע מזה אבל מוצא את נקודת האור שבקצה המנהרה!
ספר שכולו פשוט אופטימיות!!
הוא עשה לי כלכך טוב על הלב!!!
כמובן שיש גם סיפור אהבה קטן..אומנם לא כמו הספרים האחרים שכתבתי עליהם וזה מה שמיוחד בספר הזה לעומת הספרים האחרים..
הסופרת נותנת לנו הרגשה כאילו הינה היא מצאה את אהבת חייה ואז מאכזבת קצת ושוב נותנת תקווה קטנה ושוב מאכזבת..הרגשתי כאילו שיחקתי מחבואים עם אהבת חייה של ברט ודווקא בגלל זה הסוף הפתיע אותי מאוד!
מודה שלא ציפיתי למשהו כזה!
אין ספק שזה מהספרים שכן "אשאיר אצלי על המדף" רק חבל שהוא לא שלי ;-)
במחינתי זה ספר חובה!!!!!
עכשיו אני יושבת על הראש של אחותי שתקרא את זה..(והיא נכנעה..יאיי)
מומלץ!מומלץ!מומלץ!
אווה=]

 

"הכחול שבעינייך"

הכחול שבעינייך:

ספר כחול לבן נוסף(כחול לבן=סופרת ישראלית) של הסופרת ג'ודי ציפורי.
טוב במקרה נתקלתי בספר הזה באחת הקבוצות בפייסבוק ושם פירסמו את הפרק הראשון של הספר..כבר מהתקציר הספר מאוד קרץ לי אבל כל הזמן דחיתי את זה..אמרתי לעצמי שעוד אגיע לזה..
אחרי הרבה זמן באחד הערבים היה לי משעמם אז נכנסתי שוב לקבוצה סתם להתעדכן קצת ושוב הספר קרץ לי רק שהפעם לא כ"כ זכרתי על מה הספר..אחרי שקראתי שוב את התקציר נזכרתי שממש רציתי לקרוא ת'ספר הזה..בקיצור מפה לשם קניתי את הספר :P
כל כך רציתי להתחיל לקרוא את הספר שהתפשרתי על דיגיטלי(כן כן אני...דיגיטלי..)
התחלתי לקרוא אותו ביום רביעי בערב וסיימתי ביום חמישי
מצאתי את עצמי קוראת בהפסקות בעבודה,בהסעה בדרך לבית,בזמן הארוחה וכ'ו..פשוט לא רציתי לעזוב את הספר(או במקרה הזה ת'פון) לשניה!
אבל שניה לפני שאני ממשיכה עם דעתי האישית..

קצת על הספר:
נתחיל עם מיקה-בחורה יפייפיה בת 24 שהעבר שלה לא ממש זורח ופורח,וכלל מרד נעורים..בטוחה שעכשיו הכל מאחוריה עד שהיא פוגשת במקרה את אהבת נעוריה והחבר הכי טוב של אחיה ובמשך השנים הפך להיות גם חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלה-אריק.
אריק-בחור בן 34 חסון,שרמנטי וכזה שיכול להפיל כל בחורה אם רק ירצה וישתמש בקסם האישי ובמראה שלו!
מיקה ואריק התראו לאחר כמה שנים טובות..מה לעשות שכמו שכולם גדלים גם מיקה כבר לא נערה ואריק כחבר הכי טוב של אחיה של מיקה מוצא את עצמו בקונפליקט לא פשוט!
אבל זה לא הכל..לאריק יש כמה סודות שהוא מסתיר ששברו אותו והוא מחליט בעקבותם לחזור לארץ.
(אל תדאגו אין פה שום ספויילר..את זה יגלו לכם גם בתקציר של הספר ;-) )
בין מיקה לאריק מתפתח רומן סוער,כובש,מהמם,מכאיב,מכעיס וכל הרגשות שרק תחשבו עליהם!!
כמובן שכמו שכבר הבנתם מהספרים הקודמים שכתבתי עליהם-גם פה לא חוסכים מאיתנו פרטים לוהטים וחמים אז..כן תתכוננו לזה
משו שמאוד אהבתי בספר- הסופרת מספרת את הסיפור משני הצדדים ז"א פעם מיקה "מדברת" ופעם אריק "מדבר".ככה היא נותנת לנו להיכנס לראש ולרגשות של שני הדמויות.
אני פשוט מאוהבת בכתיבה הזאת!!
בכללי אני אוהבת לשמוע יותר על הצד שלו מאשר שלה כי ת'כלס אני בת..אני יודעת (פחות או יותר חח) איך ראש של בת עובד..אבל ראש של בן..של הצד השני פשוט יותר מסקרן.
לדעתי הסופרת כתבה את זה בצורה מדהימה!!
העלילה מעניינת,יש פה מתח,אקשן,אהבה,דרמה,מסתוריות!מפרק לפרק הסקרנות רק עולה ועולה!!
הסופרת מתארת את הכל בצורה שלא קשה לדמיין את הסיטואציות ונותנת הרגשה כאילו אנחנו חלק מהעלילה.
התיאורים עניינים,מרתקים ואפילו עוצרי נשימה!
הכל בהתחלה מסובך ומבולגן ואז לאט לאט מבינים איך הכל מתקשר ומתחבר ויש מצב שאפילו תמצאו את עצמכם אומרים "ידעתי!!" ;-)
לא יכלתי להפסיק לרגע את הקריאה,רק רציתי לדעת מה יקרה בסוף..איך זה יסתיים..אולי יש לזה עוד המשך..בקיצור מצאתי את עצמי חסרת סבלות,במתח וסקרנות בשמיים!
משהו שקצת אפריע לי זה שהכל מהכל קורה למיקה..מסכנה הילדה!הרגשתי כאילו אין לה טיפת מנוחה ושלווה ושכל ה"ניסים ונפלאות" קורים לה פעם אחר פעם..וזה משהו קטן שמקשה קצת על האמינות אבל נסלח כי בכל זאת זה סיפור ;-)
בקיצור ממליצה בחום!ספר שווה~

מיותר לציין שהתאהבתי לגמריי בדמויות נכון?!?!(זאת לא אני..פשוט יש לי לב מאוד רחב שיכול להכיל את כולם..)
והפעם אני גאה לומר שאני ישבתי לחברה שלי על הראש(כןכן אותה החברה שיושבת לי כל הזמן על הראש!)סיפרתי לה על הספר ועד כמה שהיא חייבת חייבת לקרוא אותו וככה הצלחתי לשכנע אותה לקרוא את הספר (כמובן שהיא קנתה אותו)ומה שעוד יותר שימח אותי שהיא חושבת והרגישה כמוני!! (בדרך כלל אנחנו דנות המון על ספרים ולא תמיד מסכימות..)
אם אתם מתלבטים איזה ספר לקרוא..באלכם משו קצת שונה..יש לכם מתח,אקשן,דרמה ורומנטיקה בספר אחד!הספר הזה בשבילכם!!

זהו סיימתי לחפור..עד הפעם הבאה ;-)
אווה=]


 

קרוספייר 1,2,3 *סיקור קצת ארוך*

משום מה שחכתי את הסיסמא לבלוג ולקח לי זמן להזכר בה..אבל היי-חזרתי ^_^

טוב הפוסט הפעם יהיה ארוך מהרגיל ואסביר גם למה.
הפוסט הוא על 3 ספרים שהם בעצם טרילוגיה.
אז נתחיל עם הספר הראשון מתוך 3 הספרים והוא:"חשופה לעינייך"
אני יודעת שהרבה יחלקו עליי ובעיקר הבנות..אבל סורי זאת דעתי
היה לי קצת קשה להתחבר לדמויות בספר..לקח לי קצת זמן להבין מה קורה בעלילה..
אבל מודה באשמה שהיה לי קשה להניח את הספר בצד..
רציתי לסיים אותו מהר ולהבין מה לעזאזל קורה..
נתחיל מהתחלה..
אווה בחורה מהממת ויפה שעברה טראומה בילדותה עוברת למקום אחר ומנסה להתחליל הכל מחדש..פוגשת בגדאון קרוס גבר עשיר,יפה,סקסי ומהמם וחצי מהעולם שיש לו..
עד פה זה סבבה..(קצת חוזר על עצמו..אבל נסלח!)
ההבדל בין הספר הזה לשאר ספרי האירוטיקה (הבדל שדיי אהבתי) הוא שגם לאווה לא חסר כסף ומעמד!
בכל מקרה מתפתח רומן כלשהו בין אווה לגדאון שמהר מאוד הופך לאובססיה משני הצדדים..(משו שאני אישית לא חושבת שבריא למערכת זוגית אבל אולי רק אני חושבת ככה..)
הרגשתי שרוב היחסים שלהם מתנהלים סביב מין ולא יותר!זה משהו שהרגיז אותי!
פחות עלילה יותר מין..עד שסופסוף מבינים מה קרה לאווה ורק שם זה התחיל לעניין אותי..
הוסיף ואומר שהספר בהחלט מושך קריאה אבל לדעתי רק בגלל המסתוריות של גדאון שאגב זה משהו שיכול להוציא אותי מדעתי..הגענו לסוף הספר ו...כלום!מה קרה לגדאון?למה הוא מסתיר את עברו?
חכו לספר הבא!(מאוד חכם!)
לקח לי זמן להתחבר לאווה ולנסות להבין אותה..היא רוצה את גדאון אבל הקשר איתו כואב מדי..הגיון בריא אומר לברוח..ולכן היה לי קצת קשה איתה..
לסיכום לא נפלתי מהם כמו שאר הקוראים אבל מה שכן,עניין אותי לדעת מה קורה בסוף בניהם?ומה הקטע של גדאון?!(בחיי שהוא הרגיז אותי-עדין לא הבנתי אם זה בקטע טוב)
משהו שגיליתי על עצמי תוך כדיי הקריאה שקשה לי לקרוא על התעללות במישהו/י
היה לי קשה לקרוא על עברה של אווה ועל הטראומה ואין ספק שהסופרת העבירה את זה בצורה מדהימה!
מאוד אהבתי את צורת הכתיבה של הסופרת.את הכאב,התסכול,העצב ושאר הרגשות היא העבירה בצורה יפה!נותנת לך להרגיש את מה שהדמויות חוויים ומרגישים!
היה נחמד לקרוא את הספר..ובהחלט אקרא את ההמשך..(כבר אמרתי שהעיניין של גדאון מסקרן אותי?! ;-) )
מצטערת אם הרסתי למישהו/י את הספר..אבל אל תשללו ישר את הטרילוגיה..מבטיחה שבהמשך זה משתפר!
(שוב פעם אומר שזה אך ורק דעתי..כמובן שלא חייב להסכים איתי)

ונמשיך עם הספר השני:
הספר השני בטרילוגית קרוספייר הוא:"משתקפת בך"
סופסופ יש איזשהי תפנית בעלילה!!!
בחיי שלקח לי קצת זמן להתחבר לספר אבל מבחינתי השני הרבה יותר טוב מהראשון!
בספר השני הסופרת מכניסה אותנו קצת יותר לעברה של אווה ומראה לנו עוד צדדים בגדאון.
באמצע הספר העלילה מקבלת אור אחר..דברים אחרים צצים וסופסופ יש גם קצת מתח(ולא רק מיני),קצת אקשן..והסקרנות זינקה לשמיים!
אווה-כמו שכבר אמרתי בספר הראשון בחורה סקסית וחכמה שלא חסרים לה כסף ומעמד אבל זה מה שגם מסכן אותה קצת..
גדאון גדאון גדאון...מה אגיד לכם..בספר הראשון רציתי להרוג אותו וכאן התחלתי לאהוב אותו..
אבל כדאי להבין למה צריך לקרוא את הספר הזה:
לא אפרט יותר מידי על הספר אבל מה שכן-אני מאוהבת בתיאורים של הסופרת!
אני לא מדברת רק על התיאוריים המיניים כי וואלה בזה שחקה אותה!(למרות שאני חושבת שיש יותר מידי..אבל זאת רק דעתי..חחח)
אני מדברת על התיאור העלילה,המסביב!
היא לא מדקדקת בפרטים יותר מידי קטנים ושוליים אבל עדין התמונה שמדמיינים נראית שלמה וזה משהו שאני מאוד אוהבת!
וכמו שכבר אמרתי סצינות מיטה(ולא רק במיטה) לא חסרות פה בכלל..אהבתם של אווה וגדאון עולה מדרגה משו שלא חשבתי שיכול להיות (אבל לכו תדעו..אולי באמת יש אנשים כאלה שאובססיה זאת מקור אהבה שלהם..).הסופרת ממחישה לנו עד כמה שהם לא יכולים להיות אחד בלי השני..אבל בסוף..(לא ולא תצטרכו לגלות לבד!!)
כמו הראשון גם השני נשאר במתח..כמובן שרצתי לקרוא את השלישי וגם עליו ארשום בהמשך הפוסט ^_^
אין לי יותר מידי על מה להרחיב פשוט מאוד אם קראתם את הראשון וגם אם לא אהבתם אל תעצרו ותניחו אותו בצד,כי יש סיכוי מאוד גדול שהשני ימצא חן בעיניכם!ואולי אפילו תתחילו לאהוב את הספר ואת גדאון..כמוני ;-)

וזה הזמן לעבור לספר השלישי.
הספר השלישי בטרילוגיה קרוספייר הוא:"מחוברת אליך"
מודה שבהתחלה לא רציתי להמשיך לקרוא..וקראתי ספרים אחרים בנתיים(שעליהם בהמשך ארשום)
אבל אז חזרתי לטרילוגיה ולא התאכזבתי
אם אמרתי שהספר השני הוא טוב יותר מהראשון אז הספר הזה(השלישי) ניצח!
וואוו!!! זה מה שיש לי להגיד!
סופסופ לא יכולתי להניח את הספר מהיד..זה כלכך ריתק אותי!סקרן אותי!רציתי לדעת מה קורה?!איך זה נגמר?!ועוד יותר רציתי..שלא ייגמר בכלל!!
שמחה שבסוף לא וויתרתי לגמריי על הספר!
סופסופ מבינים הכל!פתאום כל הספרים (הראשון והשני) מתחילים להסתדר ולהתחבר לשלישי..
פתאום יותר מבינים את אווה..יותר מתאהבים בגדאון!
טוב זהו..זה סופי..מודה באשמה!התאהבתי בגדאון!
אני אישית חושבת שבספר הזה יש יותר מתשוקה ומין..הסופרת מראה הפעם את גדאון באור שונה לגמרי!כאילו הדמות עברה איזשהו שינוי במהלך הספרים וממש רואים את זה!והשינוי הוא לטובה כמובן..
גדאון מוכן לעשות כלכך הרבה דברים למען אווה ומראה לה את אהבתו ואת חכמתו בצורות כלכך מקוריות!
איך שהעלילה הסתבכה לקראת סוף הספר השני ואיך שהיא נפתרת בספר השלישי היה החלק הכי מדהים בעיני!
גם אווה עברה שינוי משמעותי במהלך הספרים ובשלישי מרגישים זאת..היא פחות קנאית(או לפחות מנסה שזה יראה ככה)היא יותר סומכת ובוטחת בגדאון.
הפעם עברו של גדאון רודף אחריהם ביחד עם העבר של אווה אבל..טוב נו זה גדאון..כבר בטח הבנתם שיש לו לכל דבר פתרון..גם אם לא רואים את זה XP
ברור לכם שאין צורך לדבר על התיאורים והסצינות שלא בטוח ישאירו אתכם אדישים(או תמימים חח)!מסצנה לסצנה זה רק נעשה יותר ויותר טוב!!!
בקיצור..זה הספר שהכי אהבתי מהטרילוגיה "קרוספייר"
הוא הכי ריגש,סחף,סקרן,החסיר נשימה משאר הספרים בטרילוגיה!
שווה!שווה!שווה!
רק בשביל הספר הזה כדאי לכם לקרוא את הטרילוגיה..וגם מי יודע..אולי תאהבו את הטרילוגיה ישר (בדיוק כמו שאר הבנות חחח)
הבנתי שיש לזה עוד המשך!!
לדעתי זה מיותר..היא יכלה לסיים ביפה את הספר השלישי וזהו..אבל שנתנגד לעוד ספר?!?! חס וחלילה ;-)
מחכה לזה מאוד!!
זה רק לימד אותי ש"לא שופטים ספר על פי כריכה" לכדאי לתת לכל ספר את ההזדמנות שלו בעיקר עם יש לספר עוד ספרי המשך..
מצטערת על הפוסט הארוך הזה..
זהו סיימתי לחפור...עד הפעם הבאה ;-)
אווה=]